יומא כ
מה הרגיע את רבקה אמנו בתשובה שני גויים בבטנך?
לפתח חטאת רובץ
איתא בש״ס עבודה זרה (יא.) אמר רבי יהודה אמר רב אל תקרי גוים אלא גאים, זה אנטונינוס ורבי שלא פסק משלחנם לא חזרת לא קישות ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. וכבר הקשו כולם מה בא לחדש בזה, מדוע דוקא אנטונינוס ורבי הראו לה שייצאו מקרבה.
ונראה ליישב על פי דברי הגמרא במסכת סנהדרין (צא:) אמר ליה אנטונינוס לרבי מאימתי יצר הרע שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה, אמר לו משעת יצירה, א״ל אנטונינוס אם כן בועט באמו ויוצא אלא משעת יציאה. אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר ״לפתח חטאת רובץ״. והקשה המהרש״א שבפרק שני דיומא איתא גבי מעוברת אחת שהריחה דבר מאכל ביום הכפורים אתא לקמיה דרבי חנינא, א״ל יתנו לה להריח הבשר, ולא נחה דעתה עד שנתנו לה לאכול, קרי עליה ״זורו רשעים מרחם״. אם כן למדנו שכבר ברחם יש יצר הרע, ותירץ שעל ידי אמו שולט בו יצר הרע, אך בעובר עצמו אינו שולט דאם כן היה בועט ויוצא.
ועל פי זה נראה דהכי פירושו כיון שהיתה עוברת אבתי עבודה זרה והיה מבקש עשיו לצאת, אמרה רבקה בלבה עובר לית ליה יצר הרע, ואם כן בהכרח הא דהוא מבקש לצאת לעבודה זרה הוא בגללי כי רק מחמת אמו יצר הרע שולט בו, ולכן אמרה ״למה זה אנכי״, מוטב שיילד יצחק בנים מאשה אחרת כי אני מכנסת בהם יצר הרע.
ולכך ענו לה, תנוח דעתך שרבי ואנטונינוס נמצאים בקרבך ובתורתם יכתב לאמור שהראיה לכך שאין לעובר יצר הרע הוא מחמת שאילו היה לו היה בועט לצאת, אבל ולדות שלך שכן בועטים לצאת אלא שעשו מבקש לצאת לבתי עבודה זרה ויעקב חוסמו ויעקב מבקש לצאת לבית הכנסת ועשיו חוסמו, אבל שניהם בועטים באמם ומבקשים לצאת, וא"כ בהכרח כבר יש להם יצר הרע משלהם ואין עשיו מבקש לצאת לבתי עבודה זרה מחמת יצר הרע שלך, וממילא אין לך לקוץ בנפשך.
(גנא דפלפלי בראשית כה כג)