"הלוא אם תיטיב שאת" (ד' ז')
סיפר הרה"ח ר' הלל וויינבערגער שליט"א, שלקראת מעמד 'הנחת אבן הפינה' לביהמ"ד החדש של חסידי ראחמיסטריווקא בבארא פארק, נכנסו הרבה אנשים אצל הרבי שליט"א, ונדבו נתינות חשובות, והרבי קיבל את הנדבות ומסרן לבניו.
מספר ר' הלל, שבאותה תקופה הוא היה עדיין בחור, והוא עם עוד בחור קבלו על עצמם שלכבוד ה'הנחת אבן הפינה' הם ילמדו סכום מסויים של שעות רצופות. נכנסו שניהם אל הרבי וחתמו ביחד על פתק, שהם מתחייבים ומקבלים על עצמם ללמוד כך וכך שעות רצופות לכבוד שמחת 'הנחת אבן הפינה', ומסרו את הפתק לרבי, והרבי נתרגש עד למאוד. הרבי אמר להם כששמחה גדולה על פניו: "זוהי אבן הפינה האמיתית", ואמר להם שיחה שלימה בדברי חיזוק, והודה להם מאוד על מה שעשו.
לאחר זמן, קרא הרבי אליו את בניו, ואמר להם: "היום קיבלתי נתינה מאוד חשובה", והבנים חשבו שבוודאי קיבל הרבי איזה סכום עצום עד למאוד, אך לפליאתם הגדולה, הוציא הרבי את הפתק מכיסו, והראה להם באמרו בשמחה גדולה: "הביטו וראו מה שקיבלתי היום"…
•••
סיפר לי ידידנו הרב החסיד הנעלה ר' חיים יודל אסטרייכר שליט"א, מחשובי מרביצי התורה בעיר התורה לייקווד, שכידוע שכ"ק מרן האדמו"ר מסקולען זי"ע היה מגיע להשתתף כמעט בכל חתונה וחתונה שהיו מזמינים אותו, ורק בזמן האחרון, שהרבי ממרום גילו המופלג היה כבר חלש מאוד, הוחלט שהרבי אינו משתתף בשום חתונה, ואף כשאחד ממשמשיו הנאמנים, מהמקורבים אליו ביותר, השיא את אחד מיוצאי חלציו, לא בא הרבי להשתתף – וזאת כדי להראות שהרבי אינו משתתף בשום שמחה יהיה מי שיהיה – לבד מנכדיו או ניניו.
"פעם" – סיפר ר' חיים יודל – "בשמחת הנישואין של אחד מקרוביי, הופתעו הנוכחים לראות את הרבי זי"ע מסקולען מגיע להשתתף בשמחת החתונה, והיה הדבר לפלא גדול, שהרי ידוע היה שהרבי לא יוצא מביתו כלל לשמחות. לאחר חקירות אצל הגבאים נודע דבר נפלא, שאבי הכלה נכנס עם בתו הכלה לקראת החתונה להתברך אצל הרבי זי"ע, ובאמצע פרצה הכלה בבכי מר, והרבי שאל למה היא בוכה, ואמרו להרבי שהכלה אומרת, ששמעה שהרבי לא ישתתף בשמחת נישואיה והדבר כואב לה מאוד, ולכן היא בוכה…
"והנה כשהגיע זמן החתונה, אמר הרבי לפתע להפתעת הגבאים, שהוא רוצה להשתתף בחתונה, והשתוממו מאד, שהלא עשו גדר חזק שהרבי לא ילך לחתונות, ואף לשמחת החתונה שעשה אחד מהמשמשים הקרובים לא הלך הרבי, ומה ראה כאן הרבי, שנחוץ כ"כ לשבור את הגדר החזק, וענה הרבי 'הלא הכלה בכתה'"…
•••
הנה זכיתי להתקרב לאיש מורם מעם – הרה"צ רבי אלי' ראטה זצ"ל, משב"ק של הרה"ק רבי שלמ'קה מזוועהיל זי"ע (אשר נתקרבתי אליו ע"י מו"ר הגה"צ רבי מרדכי פרידלנדר זצ"ל), והרבה זכיתי להסתופף בצלו, דלה דלה לנו מבאר מים חיים, והשקני מאוצרו הטוב, למלאות את אסמי באוצרות תורה ויראת שמים וחסידות. בפעם הראשונה שנכנסתי לביתו, עמדתי משתומם ולא האמנתי ששייכת מציאות כזאת, שאדם יתגורר בדלות איומה שאין לשער ואין לתאר, וכמו"כ היה אפוף בצרות ר"ל מכמה וכמה הרפתקאות דעדו עלי', ואי אפשר לפורטם כי רבים הם, ובכ"ז היה שמח באמת! – הוא היה לאות ולמופת לדברי חז"ל (מס' אבות פ"ד, מ"א) "איזהו עשיר השמח בחלקו".
ובדרך אגב – לאחר חתונתי הייתי אצל הרה"צ רבי אלי' זצ"ל, וביקשתי ממנו הדרכה לרגל הקמת ביתי החדש, ואמר לי, שאדאג לכך שבביתי יהיה תמיד מוכן מזונות ושתיה בצד, וכשיבואו אנשים לאסוף צדקה – לבד מהנדבה שנותנים להם – יכבדו אותם גם במזונות ושתיה להשביע את רעבונם ולהרוות את צמאונם – וב"ה שגם היום אני זוכה לקיים את דבריו.
•••
מספרים שפעם אחת הוצרך מרן הגה"ק מוויזשניץ זי"ע לנסוע לברזיל, כדי להתרים נדיבי עם לטובת מוסדותיו הק'. כשהחליטו כבר על שבת מסויימת בה יסע הרבי, נודע לגבאים שבשבת זו ייעדרו כמה נגידים גדולים מהעיר, ולכן שאלו את הרבי אם הוא מסכים לדחות את נסיעתו לשבוע הבא, שכן רק אז יחזרו הנגידים לעיר, והרבי הסכים.
לאחר זמן, התקשר הרבי למקורבו, ואמר לו שנודע לו שבשבת המיועדת לנסיעה, מתקיימת שמחת האויפרוף לאחד ממתפללי בית המדרש, ולכן אינו יכול לנסוע משם, ולכן הוא חוזר לתוכנית הישנה, ויסע לברזיל בשבת קודם, אך הגבאי אמר לרבי, שאי אפשר לעשות כזה דבר, שכן יהיה זה הפסד גדול, והוסיף לומר לרבי, שהרבי יכול להפסיד בכך שלוש מאות אלף דולר! ולכן כדאי לנסוע בשבת שאחר זה.
אך הרבי סירב בנחרצות ואמר לו: "איך אני יכול לנסוע, והלא יהודי שמתפלל בבית מדרשינו עושה שמחה, הרי זו שמחה שלי, ואיך אוכל לנסוע אז ולא להשתתף בשמחה? ולא עזרו כל הטענות על הפסד הממון הרב, והרבי ניצח במלחמה זו ולא נסע, ואכן הפסיד את הסכום הזה.
והנה הסיפור עדיין לא נגמר – שמונה עשרה שנים אחר שאירע הנ"ל, אמר אחד במקרה לבעל השמחה הזה, שבגללו הפסיד הרבי שלוש מאות אלף דולר – והלה לא הבין מה הוא רוצה ממנו, ותמה עד למאוד: "ממתי הפסיד הרבי בגללי כסף?", והלה סיפר לו את כל הסיפור, והיהודי השתומם והתפעל מאוד, שכן הרבי לא אמר לו אפילו מילה אחת מה שעשה עבורו, שנשאר להשתתף בשמחתו, אף שזה גרם לו הפסד כה גדול, ואפילו לא ציפה לקבל ממנו ברכת "יישר כח" על כך…
(מתוך 'נועם שיח' בהוצאת מכון 'אפריון לשלמה')