היום נעסוק בנושא: 'בל תשקצו'
יום רביעי ט"ו באדר א' תשע"ו
מדוע נדחה איסור 'בל תשקצו' מפני כבוד הבריות?
אסור לאדם 'להשהות את נקביו', דהיינו להתמהמה בעשיית צרכיו בעת שנצרך לכך, דהיינו שנדחק לנקביו, אולם אין איסור להתמהמה בעת התעוררות תחושת הצורך. איסור זה הוא מדרבנן - והסמיכוהו על הכתוב: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" - ולפיכך הוא נדחה מפני כבוד הבריות, ולכן, לדוגמה, לדרשן שעלה אל הבמה לדרוש בדברי תורה - להתחיל את הדרשה אף בשעה שנצרך מאד לנקביו, וכל שכן כשכבר החל בדרשה. וענין זה של כבוד הבריות נמדד לפי טבע הבושה של כל אדם ואדם. [סעיף ב, ס"ק ז ו־י, וביה"ל ד"ה היה; ביאורים ומוספים דרשו, 10, וראה שם, 11]
איזה איסור נדחה מפני איסור 'בל תשקצו'?
מי שהוצרך לנקביו בשעת תפילת העמידה - יש אומרים שבאופן שעובר על איסור 'בל תשקצו' (ראה לעיל), אף אם מסוגל להמתין עד סוף התפילה, מוטב שיפסיק; ויש אומרים שבאופן זה רשאי לעשות כרצונו - להפסיק או להמשיך; ויש אומרים שלא יפסיק. ואם אינו מסוגל להמתין עד לסוף התפילה - עליו להפסיק את תפילתו לכל הדעות. ואם בדרכו לבית הכסא יצטרך לעבור בתוך ארבע אמות לפני מתפללים אחרים - יעבור לפניהם, כיון שאיסור בל תשקצו דוחה את איסור 'עובר לפני המתפלל'. [סעיף ב וס"ק יא-יב; ביאורים ומוספים דרשו, 19]
מה דינו של הנצרך לנקביו בין גאולה לתפילה?
הנצרך לנקביו בשעת פסוקי דזמרה - באופן שאין בו איסור 'בל תשקצו' (ראה לעיל), רשאי להמתין עד לאחר 'ישתבח', אולם אסור לו להמשיך ולענות ל'ברכו' ולברך ברכות קריאת שמע. ועד ישתבח רשאי לברך 'אשר יצר'. ובשעת קריאת שמע וברכותיה - רשאי להפסיק באמצע ה'פרק' (ראה סימן סו, סעיף ה), ומוטב שיפסיק בין הפרקים. אך לא יפסיק 'בין 'גאל ישראל' לתפילת העמידה; ובכל מקרה יברך 'אשר יצר' רק לאחר התפילה. ואם נצרך בין גאולה לתפילה - יפסיק שם. [סעיף ב, ס"ק ט, וביה"ל ד"ה אבל; ביאורים ומוספים דרשו, 15-17]