להלן מעשה נפלא שסיפר הרה"ג ר' יוחאי אשכול שליט"א בשיעורו, כפי ששמע מכלי ראשון ומובא כאן כמעט כפי ששמענוהו מפיו:
היתה זו קבוצת אברכים שעסקו בהצלת נפשות צעירות בניסיון להעבירם לעולם הטהרה, הישיבות הקדושות. היתה הצלחה בידם והצליחו להגביר השפעתם הטובה על משפחה חילונית גמורה שבה לאבי המשפחה רגש חם לעניינים שבקדושה, והשכיל להבין את הצורך בקדושת התורה, ובנם, עלם חמודות צעיר נרשם לישיבה קטנה מן המובחרות.
בכשרונותיו היה ממוצע ומטה, יכולותיו הלימודיות אינן מן המשופרות, אך איכשהו הוא הולך ושורד את שלוש השנים בישיבה הקטנה, והנה הוא עומד בשיעור ג', מתחילים לדבר על ישיבות גדולות, והבחור מתחיל לפתח שאיפות. תוכניותיו הן להתקבל ללא פחות מישיבת 'אור ישראל' המפורסמת. הוא עמד על כך בכל יכולותיו העיקשות. "אני הולך רק לישיבה זו".
ראשי הישיבה ניסו להניאו מעקשנותו. "זה לא פשוט, זה לא הולך ככה. כל אחד והישיבה המתאימה לו. לא קל להתרגל, זו ישיבה בה יושבים כשרונות, המחוייבות שם גבוהה מאוד". אך הלה בעקשנותו: "אני הולך אך ורק לשם".
משראה ראש הישיבה שאין עם מי לדבר, אמר: טוב, לכל הפחות נשכנע אותו להבחן ליתר ביטחון בישיבה נוספת. לזה הסכים מיודענו, ואכן נקבעו לו שני מבחנים, מבחן אחד לשעה 3:00 בישיבה אחרת, ואחר כך ב-3:30 בדיוק עליו להתיצב בישיבת 'אור ישראל'.
כבר סיכמנו שיכולותיו הלימודיות היו בינוניות, וכשהוא ניגש למבחן בישיבה הראשונה הוא מיד נכשל. כך זה היה נראה:
ראש הישיבה: "נו, מה אתם לומדים?"
הבחור: "פרק האומנין".
ראש הישיבה: "אה, בטח אתם מכירים את קושית רבי עקיבא אייגר על סוגיא פלונית…"
הבחור גמגם משהו במבוכה.
ראש הישיבה כבר קלט את התמונה, אולם ביקש להשאיר את הבחור עם הרגשה טובה, והמשיך לשוחח עמו מעט בלימוד: "רבי עקיבא אייגר שואל כך וכך…" – הוא הרצה באוזני הבחור את הקושיא בבהירות ובנעימות, ואף הוסיף שני 'מהלכים' באחרונים בנוגע לקושיא ולתירוץ עליה. "טוב, שיהיה בהצלחה", סיים.
תוצאות המבחן היו ברורות… בפנים עצובות פנה הבחור לכיוון 'אור ישראל'. פתאום החלה ההכרה לחלחל בו, זה לא קל להתקבל. אם כאן המבחן כך, אז ב'אור ישראל' מה יהיה? בטחו בה עדי עד, יהיה טוב.
שעת המבחן הגיעה, מיודענו נכנס לחדרו של ראש ישיבת 'אור ישראל'. זה הלך בערך כך:
ראש הישיבה: "נו, מה אתם לומדים?"
הבחור: "פרק האומנין".
ראש הישיבה: "אה, בטח אתם מכירים את קושיית ר' עקיבא אייגר על סוגיא פלונית…"
הבחור: כן, רבי עקיבא אייגר שואל, ש…" (כפי שהוא שמע זמן קצר קודם לכן מראש הישיבה ההיא)
ראש הישיבה: "נו, את התירוץ אתם גם כן יודעים?"
הבחור: "כן, הוא מתרץ, ש…"
ראש הישיבה: "יפה! ואולי יש לכם איזו קושיא טובה על הרעק"א הזה?"
מיודענו: יש כאן שאלה חזקה של רבי… והוא מסביר כך וכך…"
ראש הישיבה: "יפה מאוד! יש לכם עוד מהלך טוב בעניין הזה?"
הבחור: "כן, יש כאן גם מהלך אחר של רבי…" (כנ"ל – כפי ששמע בפירוט ובבהירות ממש חצי שעה קודם לכן מראש הישיבה הקודם שבחן אותו)
והבחור התקבל!
שש שנים ישב הבחור והתמיד, עלה ונתעלה במאמץ כביר, בעקשנות עצומה התגבר על כל המכשולות, התעלה על כל היכולות, בניגוד לכל הציפיות. לא היתה עין שלא דמעה תחת חופתו. היום הוא מכהן פאר כרב וכמו"צ באחד היישובים.
(משנתה של תורה תזריע תשע"ד)