יום ראשון י"ג בתמוז תש"פ
מאיזו תקופה החלו לקיים את 'יום טוב שני של גלויות'?
בזמן שהיו 'מקדשים את החודש' בירושלים על פי ראיית הלבנה, היו שולחים שליחים לערים האחרות בארץ ישראל, ולמקומות הסמוכים לארץ ישראל, להודיע שקידשו את החודש.
ובמקומות הרחוקים שאליהם לא הגיעו השליחים, ועד שהגיעו המועדים בניסן ובתשרי לא נודע להם אם החודש שעבר היה מלא או חסר – נהגו מִספק שני ימים יום טוב, וזהו 'יום טוב שני של גלויות'.
וגם בחג השבועות – למרות שהוא חל תמיד חמישים יום לאחר היום הראשון של פסח, ובחודש סיון כבר ידעו בכל מקום באיזה יום חל היום הראשון של פסח בירושלים – תיקנו חכמים לנהוג יום טוב שני כדרך שנוהגים בסוכות ובפסח.
ויש מהגאונים שכתבו שיחזקאל ודניאל כבר קיימו את יום טוב שני בחוץ לארץ, ויש שכתבו עוד שמשה רבנו הצטווה עליו מפי השי"ת.
[ביאורים ומוספים דרשו תצה, 1, 4 ו־5]
איזה יום טוב יתבטל לעתיד לבוא בגלל המצאת הטלפון והמטוסים?
בהמשך לאמוּר: כאשר פסקו בזמן חכמינו ז"ל 'לקדש את החודש' על פי ראיית הלבנה, והחלו לקבוע את ראשי החודשים נקבעים על פי לוח קבוע ואחיד לכל המקומות – כפי שהדבר בימינו – תיקנו חכמים לנהוג יום טוב שני בכל מקום שהיו נוהגים בו יום טוב שני בזמן שקידשו על פי הראייה; למרות שאין כל ספק בנוגע לתחוּלת המועדים. וזאת, מחשש שיגזרו חלילה גזירות על ישראל, וחשבון הלוח ישתכח, ומטעמים נוספים.
אולם, בארץ ישראל, אין נוהגים יום טוב שני, ואף במקומות הרחוקים מירושלים; ויש שהחמירו לעצמם לנהוג יום טוב שני במקומות שלא היה בהם ישוב יהודי בזמן המקדש.
ויש שכתב, שלעתיד לבוא יתבטל יום טוב שני בכל העולם, מכיון שלאור אמצעי התקשורת והתחבורה שבזמננו, אין מקום בעולם שלא ניתן להודיע ליושביו על קידוש החודש לפני שיגיעו המועדים.
[שו"ע תצה, א, ומשנ"ב א; ביאורים ומוספים דרשו, 3-4]
מה דינה של מילה בזמנה ושלא בזמנה - ביום טוב שני?
מילה בזמנה, שדוחה את השבת, דוחה כמובן גם את יום טוב, וכל שכן שדוחה את יום טוב שני. ומילה שלא בזמנה, שהיום הראשון שבו ניתן לעשותה הוא יום טוב שני – יש אומרים שדוחה את יום טוב שני, ויש אומרים שאינה דוחה, וכן הורו פוסקי זמננו.
ואם יום טוב שני הוא 'ספק שמיני ספק תשיעי' ללידה, וכגון שהתינוק נולד בזמן בין השמשות – לדעת השולחן ערוך, אין המילה דוחה את יום טוב שני, ויש אומרים שהיא דוחה, וכן הורו פוסקי זמננו.
ותינוק שנולד בניתוח קיסרי – אשר חכמינו ז"ל הסתפקו אם מילתו דוחה שבת ויום טוב, ולהלכה, אינה דוחה שבת ויום טוב – יש אומרים שמילתו דוחה את יום טוב שני, מטעם 'ספק ספיקא', שהרי יום טוב זה עצמו אינו אלא ספק, (ראה לעיל, ובמקורות). ויש אומרים שכשם שלהלכה אינה דוחה שבת ויום טוב, כך אינה דוחה את יום טוב שני.
[ביאורים ומוספים דרשו תצה, 7, וראה שם, 1]