הגרעק"א באגרותיו בעת שפשטה מגפת החולירע, כתב בתוך הוראות הבריאות שיש לנהוג: "שלא לדאוג ולהרחיק כל מיני עצבות".
ושוב מצאתי שכן כתב הרשב"ש בתשובה (סי' קצ"ה): "ומה שאמרו ג"כ 'דֶבֶר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרכים, שלום בעיר אל יהלך בצידי הדרכים' – הכוונה בזה, כי בשעת הבריאות צריך אדם להשוות הנהגתו ולאחוז במצוע במאכלו ובמשקהו ובמלבושיו… ובתנועותיו הנפשיות, כלומר בשמחתו ובאנחתו, בכעסו וברצונו... ללכת באמצעם, לא ריבוי ולא מיעוט. אבל בימות המגפה צריך להזהר בתכלית השמירה, ושיוסיף בהנהגתו לנקות המותרים, ושלא להרבות במזון… וירחיק האנחה וירבה השמחה... ולא יספיק בזה מיצוע בלבד. וזהו אל יהלך אדם באמצע הדרכים אלא בקצה האחרון, וכל זה הוא ענין טבעי". עד כאן לשונו.
וראה מה שכתב מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א בספרו "ארחות יושר" (סימן כ"ג, פחד ודאגה) בתו"ד: "יש אנשים שמפחדים תמיד ומתייראים מכל מיני פורעניות, כגון ממחלות וממלחמות ומאנשים רעים וכו', והם כל ימיהם בפחדים ורעדות ודאגות מכל מיני דברים שמא יהיה כך ושמא כך, ויש שמרוב פחדים מתייראין לנסוע למקום אחר, ויש שמתייראים לצאת מביתם ר"ל. וזו הנהגה מאד לא טובה, כמ"ש בברכות (ס' א') וכו' פחדו בציון חטאים וכו'.
"וכל זה בא ממיעוט אמונה, שאם הי' מאמין באמונה שלמה שהכל בא מהקב"ה ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה, א"כ מה לו לפחד. אם ח"ו נגזר עליו, אין חכמה ואין תבונה לנגד ה', ואם לא נגזר – אין לו מה להתיירא. ואנחנו תמיד כל רגע ביד ה', בין בזמן מלחמה ובין בזמן שלום, והרבה דרכים למקום. ואין לפחד, רק מהקב"ה. ולפחד שמא יעבור על א' מהעברות ח"ו או לא יקיים המצות, וחוץ מזה אין לפחד כלום.
"ואע"ג דמצינו שצריך זהירות, כמ"ש (ב"ק ס' ב') 'דבר בעיר כנס רגלך, רעב בעיר פזר רגלך', זהו מדין השתדלות בכל דבר מה שאפשר, אבל הפחדים והדאגות אין להם מקום" וכו'. עד כאן לשון קדשו, עיי"ש עוד.
והראוני מה דאיתא בספר "שומר אמונים" (מאמר הבטחון והתחזקות דף קפ"ח:), וזל"ק: "וכן מובא מרבינו האר"י ז"ל, כשיש ח"ו דֶבֶר בעיר – אין יכול לשלוט רק באלו שיש להם פחד, אבל אלו שמתחזקים בלבם בבטחונם על ה' ומתגברים על הפחד, אין שום דבר רע יכול לשלוט בהם.
עיין בספר תורת נתן להמקובל האלוקי תלמיד האריז"ל רבי נתן שפירא פר' ויחי, וזה לשונו שם: "ולכן צריך גם כן ליזהר שלא להתיירא בשעת הדֶבֶר רח"ל מס"ם וחיילותיו, אלא להתפלל לה' והוא יענם. כי המתיירא מלפניו הוא נותן לו כח וגבורה להתגבר במגפה בר מינן בעיר, אלא חבי מעט רגע עד יעבור זעם, ויעסוק תמיד בתורה ובמעשה הקטורת ויתבטל מותנא מעלמא, עכ"ל".