כל המתכונן לבשל, לאפות, להדליק נרות ולעשות הכנות מיו"ט לשבת, חייב להניח "עירובי תבשילין", וכך, בהכנת מנה יפה לשבת לפני החג מראים שאין אנו מזלזלים ביו"ט ומתחילים לבשל בו לשבת; וגם שהמתבשל ביו"ט לשבת אולי ייאכל עוד ביו"ט. וזהו עירוב התבשילין.
שימו לב! אלו שאינם מבשלים ואפילו לא מחממים ביום ששי (שביעי של פסח) מאכל עם רוטב לשבת, ומניחים עירוב רק לצורך הדלקת הנרות – יניחו את העירוב בלא ברכה.
המשתתפים – כל המתארחים בבית ואוכלים בבית, יוצאים בעירוב, ולדעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א יש הידור שבעלי הבית יניחו העירוב ויברכו בנוכחות האורחים, בפרט כשמתארח זוג המבשל לצורך תינוקו. אך אין זה מעכב.
זמן הנחתו – הנחת העירוב בערב יו"ט דווקא. שכחנים, יכולים להקדים לליל ערב יו"ט – אור ליום חמישי. סוף זמן הנחתו: בכניסת החג עד 13.5 דקות אחרי השקיעה (19:19) ועד אז מניחים בברכה (ביאור הלכה רס"א, א) ולאחר מכן ניתן להניחו עד עוד 3 דקות בלי ברכה. קיבלו כבר יו"ט – אם רק האשה קיבלה יכול אחר מבני הבית להניח העירוב ולכוללה, אבל מי שכבר אמר שהחיינו לא שייך שיצטרף לעירוב.במה מערבים – נהוג להניח על צלחת: פת [מצה] – לכתחילה כביצה (56 גרם); הניחו כזית (28.8 גרם) יצאו בדיעבד – ותבשיל כזית של דבר מבושל, צלוי, מטוגן, כבוש או מעושן הרגיל להיאכל עם פת. יש נוהגים להניח ביצה קשה (יש לוודא שהיא מבושלת) לא קלופה (עבר הלילה – סכנה). ובשו"ת שבט הלוי (א, פו) כתב שאפשר לצרפה לסלט ביצים לכבוד שבת, ואין זה כנאבד העירוב.
הברכה – "בא"ה אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצות עירוב". ואז מוסיפים בכל שפה שמבינים: "בעירוב זה יהא מותר לנו לאפות, לבשל, להטמין, להדליק הנר ולעשות כל צרכינו מיו"ט לשבת".
העירוב מתיר – בישול, אפיה, עריכת שולחן, שטיפת כלים, בישול הכנת הבית לשבת (באופן המותר ביו"ט), לבישת בגדי שבת והכנת קריאת התורה לשבת – (הגרע"א). יש להניח העירוב עטוף ומסומן בפינה במקרר. שאם נאכל או נאבד לפני הבישול וההכנות – כאילו אין עירוב! נהוג להניח את פת [מצה] העירוב כלחם משנה בסעודה ראשונה וכן והשנייה, ולבצוע עליו בסעודה השלישית, שכיוון שנעשתה בו מצוה ייעשו בו עוד ג' מצוות (מ"ב תקכ"ז, י"א ומ"ח).
שכחו להניח עירוב – מותר להדליק לשבת נר אחד בלבד! ולהקנות את מוצרי המזון לשכנה שהניחה עירוב והיא תבשל ותכין. לא הכינו מחמת אונס – מותר לסמוך על העירוב של רב העיר, אבל רק פעם אחת בלבד.
הבישולים לכבוד שבת
א. המתבשל לשבת, צריך שיהא ראוי לאכילה כבר בצהרי יום השישי, כיון שלדעת רבא בגמ' ביצה יסוד היתר "עירובי תבשילין" הוא "הואיל ואם יקלעו אורחים", או שאם בני הבית ירצו להוסיף על אכילתם ביום טוב יוכלו לאכול מהמאכלים שבישלו לשבת. ועל כן אין לשים את החמין (בלתי מבושל) רק בסמוך לשבת, אלא בזמן שתהיה אפשרות שיתבשל באופן שניתן יהיה לאכול ממנו עוד ביום טוב.
ב. יש להיזהר, שלא לבשל לקראת שביעי של פסח והשבת כמויות מזון מרובות, במכוון, לצורך אחרי החג (ראה שו"ע תקל"ג א ומשנ"ב). אין צריך לומר, שאין כל היתר לבשל או לאפות בשביעי של פסח לצורך חגיגות ה"מימונה" (ראה שו"ת קנין תורה ב, ס"ז וש"ש כהלכתה ס"ז, מ"ז).
בישול קטניות לכבוד שבת אסרו חג
יש מגדולי הפוסקים שהתירו, על סמך ה"עירובי תבשילין", להכין ולהכניס לקדרות השבת אורז, קטניות או פירות יבשים (הבדוקים ונקיים מכל חמץ) – אף לאלה שאינם אוכלים מהם בפסח, כדי לאכול מהם בשבת. שאף שבשביעי של פסח אסורים עליהם, מכל מקום שייכת סברת "הואיל" מפני שראויים להאכילם, כשצריך, לחולה או קטנים, ובפרט שמצויים בכל אתר ואתר בני ספרד הנוהגים לאוכלם בפסח (הגרע"א בשו"ת א, ה; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ד, קמ"ב; שדה חמד, לוח א"י להגרי"מ טיקוצינסקי זצ"ל, וכן פסק מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בסוף ספר מאור השבת מכתב יא, ואין לחשוש לאיסור מוקצה ושמא יבואו לאכול מהם בשביעי של פסח).
הכנת כופתאות [קניידל'ך] ממצה שרויה לשבת
אף הנמנעים מאכילת מצה שרויה או שאינה שמורה בפסח, מותרים לבשל מהם בשביעי של פסח לאכילה בשבת הואיל וראויים לאורחים האוכלים מהם גם כל החג, או לקטנים (ראה משנ"ב ש"ח, ק"ע; וחזו"א סימן מ"ט, ט"ז) נימוקי החזו"א: א. היות ואינם אסורים מן הדין אלא מחומרא, והראיה שבחו"ל נהגו ביו"ט שני לבשל ולאכול שרויה. ב. להלכה, מיגו מחמת יום שעבר לא אמרינן. ג. לא חששו שאדם יאכל בעצמו כבר ביו"ט מדבר שמחמיר בו בימי הפסח.
מותרת הוצאת קטניות נקיים מחמץ בשבת מהארונות, כגון: במבה, בוטנים, וגרעיני חמניות – כיוון שכלל לא נמכרו.
מותר לקבל חמץ (כשר למהדרין לשאר ימות השנה) מגוי שהיה החמץ ברשותו בימי הפסח. כידוע, הגר"א זצ"ל נהג לקבל ולשתות במוצאי פסח בירה כשרה שקיבל מגוי, שהייתה אצלו, לקיים בל תוסיף באיסור החמץ.
הערה לקצרי רוח: המעוניינים להתחיל להחזיר את כלי הפסח אל הארונות בסוף חול המועד, במידה והדבר נעשה בתוך הבית, אעפ"י שיש בזה טרחה רבה – הדבר מותר (שו"ת אבני ישפה א, ק"ו עפ"י שו"ע תקל"ה, א ומשנ"ב ד).
אין מברכים שהחיינו בהדלקת הנר. ויש להכין נר נשמה לעילוי נשמות הנפטרים ר"ל, שבשביעי של פסח מזכירים נשמות. מי שלא הספיקו להדליקו לפני כניסת החג, יעבירו אש וידליקוהו קרוב למקום האכילה, ואם נזכרו רק ביום – ידליקוהו בבית הכנסת, שאין מעבירים אש להדלקה ביום טוב, אלא לצורך מאור, חימום או בישול.
הזכרת נשמות – "נהגו לנדור צדקות בעד המתים ומזכירים נשמותיהם, שהמתים יש להם כפרה על ידי צדקה (שו"ע תרכא, ו). ובעל "תרומת הדשן" נהג להעביר את הכסף לצדקה מיד למחרת המועד. ויש שנותנים לצדקה עוד בערב המועד, ובשעת הזכרת הנשמות אומרים: "בעבור שנדרתי ונתתי לצדקה לעילוי נשמתם". ויכולים לומר תפילת יזכור וכו' גם ביחידות, אף שלא נמצאים בציבור – גשר החיים ח"א פרק לא אות ב.
שימו לב! יש לסיים [או בשעת הדחק, להתחיל] את סעודת היום לפני שעה עשירית של היום – 15:56 – כדי לאכול סעודת ליל שבת קודש לתיאבון.
ניקוי הבית לקראת שבת – אסור להדיח ריצפת חדר שלם בשבת ויו"ט, אף לא בשפיכת מים וחומר נוזלי (בלא סמרטוט) וגריפתם במגב. אכן, אם ישנו כתם מקומי – מותר לנקות באותו מקום בלבד כנ"ל. ובור ניקוז שברצפה שיש לו מכסה, אין לפתחו אלא כשיש לו בית אחיזה (שו"ע שח, י). וכשיש בפתח הבור רשת – גורפים כרגיל.
רחיצה לשבת (ובכל יום טוב) – אף שביו"ט ניתן להשתמש במכשירים לחימום מים הפועלים מעצמם (בוילר חשמלי מופעל בשעון שבת, דוד שמש; פרט למכשיר "יונקרס", מחמם-מהיר ע"י להבת גז המופעל עם פתיחת ברז המים החמים, שלפני כל שבת ויו"ט חובה לנתקו) – מכל מקום, גם ביום טוב אין לרחוץ את רוב הגוף בבת אחת (ובשימוש בידית ה"טוש" במקלחת, נחשב תמיד כמיעוט הגוף – דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל) וכמובן, אין להשתמש אלא בסבון נוזלי ולהיזהר מסחיטת שיער, היינו, שמותר רק ל"טפח" – להצמיד את המגבת לשיער, והמים היוצאים נספגים מיד במגבת. ולדברי ה"בן איש חי", יש לכרוך את המגבת סביב השער כטורבן. ובכל אופן אין למשוך את המים מן השער כלפי חוץ [יש לגברים להיזהר בכך גם כן, בשיער הזקן והפאות, בכל שבת ויו"ט]. ויש להיזהר שלא לבוא לידי סחיטת המגבת, או תלייתה לייבוש במקום ובדרך שתולים ביום חול.
הערה חשובה: הוספת מים למיחם השבת: יש להרתיח את המים שמוסיפים למיחם לשבת, עד לכדי רתיחה גמורה בטרם יוכנסו למיחם שבת (שבמצב שבת), שאם לא כן, כיון שב"מצב שבת אין פעולת הרתחה, ורק נשמר חום המים, אזי המים שהוסיפו לא יגיעו לידי רתיחה לפני שבת, ואסור יהיה להוציא בשבת אף לא כוס אחת, כי בהוצאת מים, הכמות הנשארת ממהרת להתבשל, וכל פעולה הגורמת לחימום יתר למים שטרם הגיעו לרתיחה לפני שבת, הרי היא איסור בישול בשבת.
חזקים וברוכים
חג שמח