היה לי פעם סיפור אישי נורא. היתה אצלינו בגמ"ח פעם 'השלשה' של סכום נכבד מאוד, משלושה אנשים שהיה ביניהם ויכוח על עיסקה גדולה מאוד, ואמרו שבינתיים הם ישימו את הכסף בגמ"ח שלכל הפחות יעשו בו דבר מצווה, ובהוראת הצדדים אצטרך לתת את הכסף בבוא הזמן כשתוכרע ההכרעה ביניהם. יום אחד אני מקבל הודעה, שאחד הצדדים רוצה את הכסף, והוא אף מאיים עלי שאם לא אתן לו זאת הוא ילך לבית משפט לתבוע אותי. אמרתי לו שאני עובד לפי כללי התורה ואינני מפחד מדבר אם הדבר נוגד את ההלכה.
הם החלו להשמיץ אותי, ואף דיברו עם תורמים בחו"ל הדרים בסמוך לאחד מאותם עשירים, ושכנעו אף אותם שלא יתנו לנו כספים לגמ"ח מחמת כך. אני מאד חששתי מכך, והלכתי למרן לשאול כדרכי מה עלי לעשות. אומר לי מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל בהחלטיות כדרכו:
– "אינך צריך לפחד". אמרתי לו שהם מזיקים את הגמ"ח, והוא בשלו: "אינך צריך לחשוש".
באותם ימים קיבלתי טלפון מידיד מחו"ל:
– "הלל, שמעתי שאתם נוהגים שלא כשורה עם המפקידים שלכם…"
– האם שמעת על כך מפלוני? שאלתי.
– "כן".
– וקיבלת את זה?
– "בטח".
איך ראש הישיבה היה אומר? זה דבר מאד מעניין בעולם. כל השקרים אנשים מקבלים מיד בלי לשאול שאלות. ממש פלא פלאים. אבל אמת, לא מקבלים. כן.. לא… זה פלא פלאים שכולם קונים. תבררו!
הגיע חודש אלול, עוד מעט מגיע ראש השנה, והלכתי לראש הישיבה להתברך לקראת השנה החדשה, ובהזדמנות זו אמרתי למרן שהיה מעורב בכל הפרשה והכל נעשה ע"פ הדרכתו:
– הראש ישיבה ברצוני לשאול שאלה. האם צריך לסלוח לאנשים האלה על מה שעשו לנו? ראוי כן לסלוח? מידת חסידות?!
– "למה לא?" ענה ראש הישיבה
היום, אני יכול לעמוד ולספר על כך בנחת, וגם להתפעל מהתשובה הנפלאה הזאת, אך באותה שעה לא הייתי מסוגל לזה, והרגשתי איך הלחץ דם שלי מתחיל לעלות:
– מה זה למה לא? הם הזיקו את הגמ"ח בצורה שאין לתאר!
– "אתה קבלן משנה של הבורא עולם?! אתה חתמת איתו כמה הפקדות אתה אמור לגייס כל שנה, ובאם לא תביא סכום זה אתה מפוטר מהגמ"ח?!"
נאלמתי דומיה ולא ידעתי איך מעכלים שאלה נוקבת זו, אך בכל זאת שבתי וטענתי: אבל הם הזיקו את הגמ"ח! ואיך לי בתור מנהל הגמ"ח יש זכות למחול להם על היזקם? ורבינו בשלו: "אני שואל אותך עוד פעם: אתה קבלן משנה של הבורא עולם?!" וחזר על כל מה שאמר לעיל.. "אלא מה, נגזר בראש השנה גזירה שיהיה עגמת נפש לגמ"ח, והיא נגזרה עליכם בצורה כזאת, והם היו בעלי בחירה לקחת את זה על עצמם. צו געזונטער-הייט, מה זה עניינך?"
לא היתה לי שום תשובה לענות על הדברים הנוראים והנפלאים הללו, אך עדיין לא נחה דעתי וניסיתי לשאול מכיוון נוסף:
– הראש ישיבה, אני לא חייב למחול בכלל.
– "למה לא?"
– בגלל שהם הוציאו עלי שם רע, וברמ"א כתוב בהלכות יום הכיפורים שמי שהוציאו עליו שם רע לא צריך למחול!
– "את הרמ"א הזה גם אני יודע", ענה רה"י בחיוכו הנלבב.
– אז מה ראש הישיבה אומר?
– "למה לא? למה לא למחול?"
– הראש ישיבה, אני רוצה להבין. למה למחול אם אני לא חייב?
וכאן האדם הענק הזה מדלג על מאה שנות אור, ויורד אל אדם פשוט כמוני, כדי ליישר לו את השכל ולפשט את העקמומית שבלב.
– "אני אגיד לך למה אתה לא רוצה לסלוח. אתה לא רוצה לסלוח להם, כי אתה רוצה שיהיה עליהם קפידא משמים, ואז הם יענשו, ואז יהיה לך קצת שמחה בלב על מה שהם נענשו, אה?! אביסלע נקמה'לה! זה מה שאתה רוצה? תגיד, שזה מה שאתה רוצה! זה – לא טוב! זה לא טוב! כל מי שחברו נענש על ידו, אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך. תעשה לעצמך טובה, תוציא את עצמך מהתמונה!! נגזר עליך יסורים בראש השנה, תקבל אותם, אל תהיה צד בכל הסיפור הזה. ואני אומר לך, תאמין לי, שהקדוש ברוך הוא יודע את הכתובת שלהם והוא ישלם להם, זה אני יודע טוב מאוד, וכדאי לך להשאיר לו לטפל בהם. אך אתה אל תהיה צד בעניין. תעשה לעצמך טובה ותמחל להם על מה שהם עשו".
היתה שם סגולה במקום הקדוש והנורא הזה ברחוב חזון איש 5, סגולה נפלאה. כשהראש ישיבה היה מדבר, הוא היה מקלף לך את כל הקליפות. גם אם היית מגיע עם בעיות שנראו לך כקשות ביותר המגיעות לשמים, כעבור כמה דקות שם היית מרגיש שאין שום בעיה, והכל נפתר ובא על מקומו.
הסיפור הזה היה בסוף חודש אלול, ובעשי"ת באתי לאחל ולקבל ברכת גמר חתימה טובה. והראש ישיבה כדרכו זוכר בדיוק באיזו נקודה הוא נפרד ממני בפעם האחרונה, וכשהוא רואה אותי הוא אומר:
– "אני אמרתי לך שהגמ"ח לא ינזק, למה אתה לא רגוע?"
(הקטע המלא מתוך הספר 'לקראת שבת' בראשית ב' מתוך גליון 'שאל אביך ויגדך'- וילך תשע"ח)