הסיפור התרחש שנים אחדות לפני פרק מאורעות השואה. הרב א' שהתגורר באירופה ביקר בארץ ישראל במטרה לבחון עלייה לארץ. לא הייתה לו סיבה כלכלית לנקוט בצעד זה, שכן מדובר היה באדם מבוסס מבחינה פיננסית במקומו ובארצו. השיקול שלו בעלייה היה בעיקרו רוחני, והוא התלבט כיצד לנהוג.
בביקורו בארץ התהלך בכמה ערים, ובין השאר בבני-ברק שבאותם ימים הייתה עדיין מושבה קטנה מוקפת גבעות חול. בעודו צועד באחד הרחובות הלא סלולים, צד את עיניו דף מודפס שנח על הקרקע מכוסה ברובו בחול. הוא הרים את הדף וגילה שמדובר בדף שנתלש מחומש או מתנ"ך. בדף בלטה תחילתה של פרשת לך לך, שם נאמר: "ויאמר ד' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"…
הרב א' התרגש עד מאוד, מכיוון שביקורו בארץ נועד לפשוט עבורו את הספק אם לעלות ארצה, ובדף שמצא ראה גילוי ורמז ברור ביותר מיד ההשגחה העליונה כיצד לפשוט את הספק (יצוין שלמרות שהרמז לא ניתן באמצעות עריכת גורל מסודר, יש גם לו משמעות תקפה).
הוא ומשפחתו עלו ארצה, כאן הקימו דורות ישרים, ובעיקר זכו להינצל מהתופת שנחתה על אירופה בשנות מלחמת העולם השנייה.
סיפור זה מביא הרה"ג ר' זאב גרינולד בספרו גורל הגר"א. המחבר שמע את הסיפור מנכדו של בעל המעשה, והוא מביא גם סיפור נוסף שהתרחש בהקשר עם הפסוק הנ"ל:
בחור מבוגר שבמשך שנים ארוכות התקשה במציאת שידוך מפאת בעיה מסוימת שהייתה לו, הגיע ממקום מגוריו בחו"ל לארץ ישראל מתוך תקווה למצוא כאן את זיווגו. אולם גם בארץ לא זכה בישועה. הוא פנה לאחד מגדולי התורה שיערוך לו את גורל הגר"א. הפסוק שעלה בגורל היה: "ויאמר ד' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה".
בהתאם לצו 'לך לך' עזב הבחור את הארץ וחזר לחו"ל. כעבור תקופה קצרה מאוד חזרה הצעת שידוך שעסקו בה כבר בעבר הרחוק אולם בשעתו ירדה מן הפרק, והפעם הסתיים העניין בכי טוב. הוא הקים בית לתפארת ממנו הוא רווה נחת עד עצם היום הזה.
שני הסיפורים דומים, אך שונים במהותם. בסיפור הראשון מדובר בבן חו"ל שהסתפק אם לעלות לארץ ישראל, וכאשר גילה את הפסוק "לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך" ראה בכך רמז ברור לעלות לארץ. אך בסיפור השני הרי מדובר בבחור שהתגורר בארץ, כיצד הוא למד מן הפסוק "לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך" שעליו לנהוג היפך משמעות הכתוב, לעזוב את ארץ ישראל ולעקור לחו"ל?
האמת היא, שגם עורך הגורל, שהיה גדול בתורה, לא לקח על עצמו את האחריות לפרש את משמעות הפסוק הלכה למעשה, לפיכך שיגר את הבחור המבוגר אל אחד מגדולי התורה שיכריע בעניין. הלה עיין בדבר והורה לבחור כיצד לנהוג.
נמצאנו למדים שהבנת התשובה הניתנת בגורל הגר"א הינה לעיתים עמוקה מאד ואחראית ביותר. הסתירה לכאורה בין שתי ההוראות הנובעות מאותו פסוק, מוכיחות שלא מדובר בתשובות שכל בר בי רב יכול לפרשן על פי הטייתן הלשונית של המילים, וכנודע שעיקר הכוח הרוחני שנעוץ בקבלת תשובה אמיתית באמצעות גורל הגר"א נעוצה בדרגתו הרוחנית של עורך הגורל.
ואם יאמר האומר: הבה נערוך גורל, והיה אם תהיה התשובה ברורה ללא ספקות ננהג על פיה ואם לאו נתעלם ממנה, יש לדעת שההכרעה המתקבלת בגורל הגר"א אינה רק הצעה או עצה טובה ותו לא. ההכרעה הינה משמעותית ומחייבת. התוצאה היא מעין פסק שיש לקבלו, בין לטוב ובין למוטב.
אין זה פלא אם כן, שכאשר פנה בהזדמנות יהודי אל מרן הסטייפלר זצוק"ל וביקש ממנו עזרה בהבנת תשובה שקיבל בעריכת גורל הגר"א, זכה לגערה ושמע את הדברים הבאים: "מה לך לעשות את גורל הגר"א?! אל תעשה זאת! מכיר אני אנשים שאמללו את עצמם ע"י התשובות שהם קיבלו בגורל הגר"א!" כלומר, שהם לא היו ראויים לקבלת תשובה אמיתית, או מסיבות נוספות (אך יצויין שבאותו מקרה מרן הסטייפלר זצוק"ל אכן עזר ליהודי לפרש את הפסוק שעלה בגורל).
(הרב רפאל ברלזון, מוסף שב"ק לך לך תשס"ח)