כשהציעו לי למסור את השיעור חשבתי שהוא מיועד לאברכים שקשה להם ללמוד דף שלם, ולהפתעתי גילתי שדוקא אברכים שלומדים בכולל במסגרת הלכה, הם אלו שהצטרפו לשיעור כדי שיזכו ללמוד גם את הגמרא הק' ומקיימים את הכתוב במשלי (ט ט) 'תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד, הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח'. לכן יש זכות למפעל הקדוש דרשו לזכות את האברכים בלימוד בערב אחרי יום שלם של לימוד שולחן ערוך וכ'ו.
* * *
בספר הנפלא 'בדידי הוה עובדא' מביא מהגה״ק בעל מנחת אלעזר זי"ע ממונקאטש מעשה שהיה אצל אביו הגה״ק בעל דרכי תשובה זי״ע שבא לפניו אברך שיתפלל שתהיה לו התמדת התורה, והשיב לו איך אוכל להתפלל על כך, והלא זה תלוי בבחירה שהוא מצות עשה 'והגית בו יומם ולילה', אלא אבקש ואתפלל לד׳ שתטעום טעם עריבות וחשקות נעימות מתיקות התורה הקדושה בלבך, וע״י זה גם בלילה לא תוכל לישון ולא יכבה הנר מפני התמדת למודך. ופירש בזה את הפסוק (משלי לא יח) 'טעמה כי טוב סחרה', היינו כשיטעם צוף דבש מתיקות התורה הקדושה, אזי 'לא יכבה בלילה נרה'.
ועל פי זה מפרש את דברי הגמרא במסכת תענית (כג:) בעובדא דהנהו תרי תלמידי דהוו שכיחי קמיה דר' יצחק בן אלישיב, אמרו ליה נבעי מר רחמי עלן דנחכים טפי, אמר להו עמי היתה ושלחתיה. ופירש רש״י ששני התלמידים ביקשו הימנו שיתפלל עליהם שיתחכמו בתורה הרבה, והשיבם עמי היתה ושלחתיה, דבר זה היה בידי שכל מה שאני מבקש היו נותנין לי, ועכשיו אין תפלתי מקובלת כל כך. והמהרש״א שם בחידושי אגדות כתב על פירש״י שהוא דחוק לומר שלא היה לו כח זה בזקנותו כמו בנערותו, שהרי צדיקים אדרבה עולים במדריגה בזקנותם, כמו שאמרו לענין חכמה שנוספת בהם בזקנותם, ועיי"ש בדבריו.
ובזה פירש המנחת אלעזר שהתלמידים ביקשו מרבם שיתפלל עליהם דנחכם טובא, והלא זה תלוי בבחירה בהתמדת התורה, כמו שאמרו במגילה (ו:) יגעתי ומצאתי תאמין וכו', א"כ העצה שצריך רבם להשפיע להם חשקות התורה, ועל ידי זה ישתוקקו מעצמם להרבות בהתמדת התורה