שעת ערב בישוב מעלה עמוס, הרחובות ריקים מאדם, אחרון הילדים כבר נם את שנתו, ניתן לשמוע מרחוק את יללת התנים ואת שריקת הרוח בסופת המדבר. הרחובות חשוכים, תריסי הבתים מוגפים, אך מבית הכנסת שבמרכז הישוב בוקע אור גדול, בשיעור העמוד היומי משתתפים רבים שבסיום כל יום מקפידים להתמלאות בעמוד של גמרא.
"השיעור התחיל" מספר המגיד שיעור הרה"ג רבי מאיר חפץ שליט"א, "כשניגשו אלי כמה תושבים וסיפרו לי שהם מרגישים שהימים מתפספסים להם בלי לימוד רציני מעמיק, ומסגרת לבעלי בתים לא מספקת אותם, הם רצו לימוד ישיבתי חוויתי, מצד אחד להעמיק בסוגיות ומאידך לא לוותר על הקביעות, וכך השיעור קרם עור וגידים".
צורת השיעור ייחודית – המגיד שיעור קורא קטע בגמרא ומיד מתקיף אחד מחברי השיעור בשאלה למדנית שמתבררת כקושיית התוספות, הדיון מתלהט, זה מתרץ וזה מקשה, השעה חולפת במהירות ואך בקושי מסיימים את ההספק היומי כשהגבאי דופק על הבימה בניסיון להשקיט את הלימוד ולגשת לתפילת ערבית.
"השיעור בשבילי" מספר ר' יצחק, משתתף קבוע בשיעור היומי, "הוא עוגן רוחני, זמן קבוע ומיוחד שבו אני כמו מתאפס, חוזר לעצמי, כשכל מה שחשוב לי בשעה הזו, זה להבין ולהעמיק בעמוד היומי. לא משנה כמה ארוך היה היום שלי, לא משנה אם חזרתי הביתה כמה דקות לפני השיעור, כשמגיע הזמן אני שם פעמי לכיוון בית המדרש, שם מחכה לי המטען הרוחני המתוק ביותר של היום. בעיני ה'קביעת עיתים' הזו היא שילוב של בניית הבית היהודי שלי עם עונג צרוף של לימוד איכותי, יחד עם סיפוק רב של הספק, ממש בבחינת "טעמו וראו כי טוב ה'".