צער בעלי חיים
הרב דוד שפיצר, תושב שיכון סקווירא בארה׳׳ב, ואחד המלמדים החשובים בת״ת ׳אביר יעקב׳ של קהילה זו, שיגר מכתב מרגש בענין צער בעלי חיים. הוא מספר שכאשר ביקש לחזק את ילדי הת״ת בענין זה של צער בעלי חיים, סיפר להם את המעשה המובא ב׳טובך יביעו׳ (חלק שני, עמוד שנ״ג) אודות האברך שלא נפקד בילדים, והיה בא מדי כמה ימים אל מרן הגר״ח קניבסקי, שיברכנו בזרע של קיימא. יום אחד הגיע האברך לביתו של הגאון, ובישר בשמחה שאשתו ילדה בן זכר, וסיפר כיצד אירע הדבר.
חבריו הראו לו מה שמובא בספר 'חרדים', אודות האר״י הקדוש שהגיע פעם לבית אחד וכיבדו בעל הבית במאוד, וטרח והגיש לפניו כל מיני מטעמים. כשעזב האר״י את הבית, שאל את בעה״ב במה יוכל לשלם לו על טרחותיו המרובות שטרח למענו, וביקש האיש מהאר״י שיברכנו בזרע של קיימא. אמר לו האר״י, שהטעם שאין לו ילדים הוא מפני שציער עופות ותרנגולים שהגיעו לביתו, וכשיתקן הדבר – יתברך בבנים, וכן הווה. כששמע האברך את כל זה, נזכר שגירש בזמנו את היונים שהתאספו במרפסת ביתו. הוא החליט לתקן את הדבר, ומיד לאחר מכן נתברך בבן זכר. עד כאן מובא ב׳טובך יביעו׳. ׳ואת הסיפור הזה סיפרתי לתלמידיי׳, כותב הרב שפיצר במכתבו.
והנה, יומיים לאחר שסיפרתי הדבר בחיידר, אירע עימי דבר־פלא. בשעות הצהרים נכנס עוף קטן אל תוך ביתי. הוא היה כל־כך קטן עד שכמעט לא היה בכוחו לפרוח, בתגובה אינסטנקטיבית ביקשתי להוציאו מן הבית, אבל משנזכרתי בסיפור ב׳טובך יביעו׳, החלטתי שלא לצער את העוף. הגבהתי אותו בזהירות, והוצאתיו אל מחוץ לפתח הבית. ביודעי את חומרת האיסור של צער בעלי חיים, ביקשתי לגרום את ההיפך מכך, והבאתי לעוף פירורי לחם וכדומה, ועשיתי כל מה שהיה באפשרותנו על־מנת שלא לצערו. ועם הכל, מצאתי לצערי בבוקר אחד את העוף כשהוא מת, ליד פתח הבית. התקשרתי לדיין הקהילה בסקווירא, ושאלתי אותו מה לעשות, והשיב שאלמד כמה משניות ליד העוף, ואחר־כך אטלנו משם, וכך עשיתי. אחרי תשעה חודשים, מיום ליום ממש, נולדו לנו תאומים, לאחר שנים רבות שלא זכינו להפקר בזרע של קיימא.
(שמחה בבית עמ' תתעד)