יגיד עליו רעו
שח בן מרן הגראי"ל שטיינמן – הגר"מ: לפני עשרות בשנים שנה כאשר אושפז אאמו"ר בבית חולים, שהיתי לצידו וקראתי לפניו מדברי הגמ' בתענית (ח, א) 'ואמר רבי אמי: מאי דכתיב אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון, אם ראית דור שהשמים משתכין כנחשת מלהוריד טל ומטר – בשביל לוחשי לחישות שאין בדור. מאי תקנתן – ילכו אצל מי שיודע ללחוש, דכתיב יגיד עליו רעו. ואין יתרון לבעל הלשון, ומי שאפשר לו ללחוש ואינו לוחש מה הנאה יש לו? ואם לחש ולא נענה – מאי תקנתיה? ילך אצל חסיד שבדור, וירבה עליו בתפילה, שנאמר ויצו עליה במפגיע, ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי'. ובהמשך אומרת הגמ' אמר רבי אמי: 'אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו, שנאמר נשא לבבנו אל כפים'.
ואמר רבנו מה כתוב כאן? כתוב כאן יסוד בתפילה. כאשר אדם זקוק לישועה, לרפואה להצלחה. והוא מתפלל ואינו עולה בידו מבוקשו שלא יחדול מלהתפלל, שינסה עוד ועוד, שילך ללוחש, ואם לא נענה שילך לחסיד, אין לו לאדם להתייאש ולהרפות ידים מתפילה בשום פעם. זו היא כוונת חז"ל להורות לנו בזה, שיהא מוסיף והולך בתפילה, עד שיגיע לדרגה הכתובה בהמשך הגמרא שישים נפשו בכפו בתפילה שאז תהא תפילתו בוודאי נשמעת.
(כאיל תערוג)