מאת: הרב צבי גטקר
"נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא" (ד ב)
בתורתינו הקדושה לא כתוב 'איש' כי יחטא אלא 'נפש' כי תחטא.
המתבונן היטב מבין, כי הגורם לחטא הוא מצב הנפש, והחטא פוגם בנפש, ואכן אם הנפש שמחה ומאושרת, לא מגיע האדם לידי חטא!.
וענין זה מקשר אותנו לימי השמחה בה אנו נמצאים.
השמחה האמיתית, היהודית, שמחה של אושר והתעלות, שמרוממת את האדם, מוסיפה אהבה בין איש לרעהו, ומצילה אותנו מן החטאים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום.
לימוד נפלא בעניין זה למדנו מהמגילה.
אחשוורוש כטוב לבו ביין, ציווה על ושתי לבוא לפניו כשאך כתר מלכות בראשה, מספרת הגמ' כי כשבאו השליחים של אחשורוש לקרוא לה היא אמרה להם, תמסרו לאחשורוש כך: אתה שומר סוסים של אבא שלי היית, שתית כמה כוסות והשתגעת לגמרי, אבא שלי היה שותה חביות שלמות ולא היה עושה שטויות, אני לא באה לשיכור כמוך.. השליחים חזרו אל המלך ובפיהם המסר, וושתי הוצאה להורג.
אבל מה הייתה האמת, למה היא לא הגיעה אל פרעה?, אומרים חז"ל, בא גבריאל וצימח לה זנב. היא פשוט התביישה לבוא עם הזנב, ולכן היא שלחה את המסר החצוף.
ללמדך, כשאדם נתקל באיזושהיא התנהגות מוזרה של הזולת, שבתחילה מכעיסה אותו ומקוממת אותו, והוא מבקש להגיב בהתאם ובהקדם, יש עליו לברר בסה"כ, מהו ה"זנב", מהי המצוקה שעימה מתמודד השני שגורמת לו כך להתנהג.
כי אדם שהוא שמח ומאושר וטוב לו בלב אינו פוגע בשני, אלא מחייך אליו, מאיר לו פנים.
צבי, אני מבין שאתה אומר לי כך, מחמת שראית
בבחרותי למדתי בחברותא עם אברך ת"ח מוכשר, שכשרונו ומרצו העמידו אותו בעסקנות ציבורית, והנה בוקר אחד בסיום הלימוד, שיתפתי אותו ביסוד הזה שנתחוור אצלי, כי אי"צ להיפגע ממעשה הזולת, אלא בסך הכל לברר, מהי המצוקה שממנה נובעת הפגיעה.
האברך אמר לי בתגובה, צבי, אני מבין שאתה אומר לי כך, מחמת שראית את מה שקרה עימי לפני שעה קלה.
לפני שעות אחדות תליתי מודעות התרמה לעניין חשוב שאני עוסק בו כאן אצלכם בישיבה, והנה בדרך לביהמ"ד, כשאני עובר ע"י לוח המודעות, ניגש אלי בחור שאני מעריך אותו, ובייש אותי על תוכנם, כאשר הוא מזלזל בכל המיזם, לא הגבתי על דבריו, אבל את האמת אומר לך אני ממש כאוב ופגוע, וכבר שעה אני לא מרוכז, וחושב לעצמי, מה יש במעשי שגורמים לבחור הזה כך לבייש אותי, חשתי פגיעה עמוקה. אך כעת אם אכן דבריך צודקים שהתנהגות כזו מעידה על מצוקה, הבה ונברר מהי המצוקה שבה הוא נמצא.
בסייעתא דשמיא מיוחדת, ממש זמן קצר לאחר מכן, נודע לי כי אכן הבחור מסתיר התמודדות לא פשוטה שהתרגשה עליו ממש לאחרונה, וראיתי שאכן לתועלת העניין ראוי לערב את האברך ההוא הפגוע שביכולתו לסייע לו, ובעצה אחת קראנו לבחור, בחיוך ונועם, שאלנו אותו: יענקל'ה יקירנו, אנחנו בטוחים כי אתה לא תבוא ותבייש כך אברך סתם, אם עשית מעשה שכזה אות הוא שמשהו יושב לך על הלב, אנא ספר לנו, אנחנו מבטיחים לך את מלוא העזרה.
הבחור היה המום ומופתע, והוא שאל מיד, מהיכן אתם יודעים?, ענינו שנינו יחד, איננו יודעים דבר משמועות שמתרוצצות חלילה, אל תחשוש שמדברים מאחורי גבך משהו, בסך הכל, הגענו מעצמנו למסקנא שבחור ישיבה שיושב ולומד לא אמור לפגוע כך בזולתו, וודאי לא באברך שמבוגר ממנו בכמה שנים, ואם כך התנהגת יש לזה סיבה, ואכן נודע לנו ע"י פלוני כי כך הם פני הדברים..
הבחור שנרגע והבין כי איש עדיין לא יודע את סודו, פתח את סגור ליבו, והעסקן שהיה איש חסד נפלא, כמובן תיכף הבטיח לעזור לו, והסביר לו כמה חבל שהוא לא סיפר לאף אחד מאנשי הצוות בישיבה את המתחולל בליבו. זו לא בושה לקבל עזרה, אמר לו, אבל אם לא מקבלים עזרה מתביישים בכך שמביישים אחרים!..
מאז שוב ושוב, במשך השנים חוויתי וראיתי, כמו שכל אחד שמתבונן יראה, כי מי שהוא מאושר ובמצב רוח מרומם, הוא לא נפגע ולא פוגע, לא כועס ולא מכעיס. ולכן תמיד כדאי לעצור מלהגיב, ולחפש בסבלנות את הסיבה שממנה באה ההתנהגות המכאיבה, את אותו ה"זנב" שמפריע לו, והוא בעצם העומד מאחורי המעשה שפגע בי.
מדוע מסיימים את התפילה בעלינו לשבח
הגאון רבי טובי' משה קלויזנר שליט"א, הקשה מדוע מסיימים את התפילה בעלינו לשבח, לכאורה היה ראוי אולי לפתוח את התפילה בעלינו לשבח במקום אשרי למשל.
ותירץ עפ"י דבריו של מרן בעל האבי עזרי, הנה מבואר בהלכה כי ישנה חובה על כל לומד להתפלל טרם לימודו ואחרי הלימוד, חשבתם פעם שאל מרן הרב שך את תלמידיו, מדוע נתקנה תפילת מודים אנחנו לפניך אחרי הלימוד?, הלא לכאורה יהודי שתיכף אחרי תפילת שחרית ניגש ללימוד של כמה שעות, ולאחריו הולך לעסקיו, היה ראוי שבטרם יפתח את הגמ' יגיד וישבח, מודים אנחנו לפניך ששמת חלקנו מיושבי ביהמ"ד, ולאחר הלימוד טרם יצא לעסקיו יתחנן ויבקש: יהיה רצון מלפניך שלא אכשל בדבר הלכה בענייני ממנות ולשוה"ר, ולא התפתה אחרי ניסיונות וכו'. מדוע נתקן התפילה בצורה כזו, שקודם הלימוד אנחנו מבקשים יהי רצון, וטרם היציאה לשוק איננו מבקשים יהי רצון שלא נכשל אלא רק מודים על הלימוד.
אלא אמר הרב שך לתלמידיו, האמת היא כי אין לך יהי"ר שלא אכשל, יותר מתפילת מודים אנחנו לפניך ששמת חלקנו מיושבי ביהמ"ד.
כי אדם שיוצא מבית המדרש, בתחושה עמוקה של אושר עילאי, 'מודים אנחנו לפניך', הוא לא נכשל, לא בלשה"ר, ולא בגזל, ולא בשאר הניסיונות שמזמן השוק, כי הוא הרי מאושר!, הוא שמח!.
כל הניסיונות והפיתויים, עוברים על ידו או לנגד עיניו, ולא עושים עליו רושם. טוב לו, ומה לו לשלוח יד בממון חברי, אני מלא וגדוש, אני מקבל שכר והם האחרים לא מקבלים שכר, מה לי להתפעל ממעשיהם הנלוזים?.
לפי"ז הוסיף הרב קלויזנר, כך ניתן לבאר את הסיבה שבסיום התפילה רגע לפני שאנחנו יוצאים החוצה מבית המדרש הקדוש לרחובה החולי של העיר, אנחנו נעצרים ואומרים בשמחה: 'עלינו לשבח לאדון הכל', שהרי בתחושה זו, אנו יוצאים לרחוב מוגנים מכל תקלה וכשלון.
נפש כי תחטא, החיסון לנפש הוא, שמחה ורוממות רוח, הטוב לבב שמרומם את רוחנו ונפשנו מעל כל תקלה ומכשול.
כדבריו המפורסמים של רבי אהרון הגדול מקרלין, אין בתורה מצוות עשה להיות בשמחה, או לא תעשה להיות עצב, אבל בשמחה אדם מסוגל ויכול לקיים את כל מצוות העשה, וכן להיפך.
לא רק בימים אלו, אלא אגאנץ יאר, כל השנה – פריילאך!! שמחה וטוב לב.
(לתגובות והארות [email protected])