מאת: הרב ישראל היימן
"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה" (אסתר ח טז)
ימי הפורים הבאים עלינו לטובה מורגשים באוויר. ימים של שמחה וקרבת ה' עצומה, שפע של אהבת ה' לעמו שנשפע משמים.
ממהותו של היום הוא כמובן העניין של 'נכנס יין יצא סוד'. התגלות פנימית של כל אחד ואחד שמבטאת אהבה וקשר אינסופי עם בורא העולם שעשה ניסים לאבותינו ולנו וכבימים ההם גם בעזרתו יהיה בזמן הזה. וכדברי הרמב"ם המפורסמים (ה' גירושין) שמהותו הפנימית של כל יהודי בנקודה העמוקה ביותר הוא הרצון לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם.
יום זה שכל מהותו פנימיות מתבטא גם בשכרות שמטרתה היא גילוי הרצון הפנימי העמוק של הקשר בינינו לבורא עולם.
מימות קדם ימי הפורים היו מסוגלים להתגלויות כאלו. אחת מהם היא סיפורו הקסום של ברוך מרדכי, שואב המים של ירושלים העתיקה.
ברוך מרדכי היה שואב מים תם דרך וישר, בירושלים שבין החומות הכירו אותו כולם כאדם פשוט. תחביביו המיוחדים של ברוך מרדכי הקנו לו שם של תמהוני משהו, מנהגו היה להיכנס מידי יום לבית הכנסת של עדת הפרושים ולפתוח כל ספר שהזדמן לידיו. הוא היה קורא בו בדביקות עד שעת התפילה. אחת היא לו אם היה זה תהילים, גמרא כלשהיא, או שו"ת הריב"ש… מעולם לא הביט שואב המים על הכריכה לפני שהתחיל בקריאת הספר. הוא פשוט פתח היכן שנזדמן לו וקרא ללא הפסקה. ילדי ירושלים החינניים היו חומדים לו מידי פעם לצון והיו מחליפים את הספר כאשר היה קם לרגע או יוצא להכין כוס חמין מהביל, ברוך מרדכי היה ממשיך לקרוא בספר החדש שהונח לפניו והיה נראה שהוא לא שם לב בכלל להחלפה.
ברוך מרדכי היה גר ברחוב חברון בעיר העתיקה עם רעייתו
מנהג נוסף אותו החזיק שואב המים באדיקות היה, לא לגבות תשלום בשום פנים מרבני וגדולי ירושלים. כל תלמיד חכם היה זוכה מידי בוקר למלא החמת מים ללא כל תשלום.
ברוך מרדכי היה גר ברחוב חברון בעיר העתיקה עם רעייתו, הם לא זכו לפרי בטן והחזיקו תמיד בתמימותם ובאמונתם.
בשנת תרל"ז נפל דבר בירושלים עם הופעתו של מרן המהרי"ל דסקין בשערי העיר, לאחר בריחה חפוזה ומתוחכמת מהכלא הרוסי בעקבות עלילה שטפלו עליו המשכילים בבריסק, הוא הגיע לארץ ישראל עם תחילת החורף והשתכן בדירה צמודה לזו של ברוך מרדכי שואב המים.
בבוקר למחרת הגעתו של המהרי"ל דיסקין לעיר דפק שואב המים על דלתו. הוא הושיט את דלי המים המלא לרבנית שפתחה את הדלת והמתין בסבלנות בפתח לחזרתו של הדלי לאחר שהרבנית תמלא את הכלי שבבית.
כשרצתה הרבנית לשלם, הבהיר לה ברוך מרדכי את מנהגו. "מרבנים ותלמידי חכמים אינני מוכן לקבל תשלום. עצם הזכות לשרת עמלי תורה זהו השכר הגדול ביותר. הרבנית שלא הסכימה לקבל מתנת חינם ביקשה אותו להמתין ונכנסה לחדר הפנימי לשאול את בעלה הגדול כדת מה לעשות, המהרי"ל יצא את פתח החדר ובחן בעיניו החודרות את ברוך מרדכי שעמד שם רועד מיראת הרוממות. שניות ספורות הספיקו לו והוא פנה אל שואב המים. "אבקשך לא להביא יותר מים אל פתח ביתנו. אין אני מעוניין בשירותי שואבות, בני הבית יעשו זאת בכוחות עצמם."
עם מי שמכונה 'השרף' אף אחד לא יכול להתווכח. משכך, פנה ברוך מרדכי בפנים מכורכמות ויצא את מפתן הדלת. דמעות צער זלגו מעיניו, מה פסול מצא בי הרבי, מדוע אין הוא מוכן להנות משרותי ותרומתי?
בימים הקרובים ניסה שואב המים לפתור את החידה, מדוע לא מוכן המהרי"ל דיסקין להנות מהמים אותם הוא שואב. אף אחד לא ידע לענות לו, דבר אחד היה ברור מסירובו הנחרץ של המהרי"ל, ניתן היה להבין שסברא עמוקה עומדת מאחורי העניין והדבר לא נעשה סתם כך, מה שהעיק עוד יותר על ברוך מרדכי שלא ידע את נפשו. ימים ארוכים עסק ברוך מרדכי בחשבון נפש ותשובה, אך דבר לא השתנה.
כך עברו שבועות וחדשים. הכאב אע"פ שהוקהה קמעה עדיין היה קיים בירכתי ליבו של שואב המים שהמשיך כתמיד בעבודתו המסורה לצד מנהגיו הייחודיים.
אתא ובא יום הפורים. בני ירושלים המסולאים בפז עלו ונקבצו לשמחת החג
אתא ובא יום הפורים. בני ירושלים המסולאים בפז עלו ונקבצו לשמחת החג אצל רבה החדש של עדת הפרושים – המהרי"ל דיסקין שישב בראש השולחן וקיבל את הבאים במאור פנים לכבוד היום. השמחה גאתה, דברי תורה נאמרו מפיהם של גדולי התלמידים והשירים קלחו בזה אחר זה.
בין הבאים נכנס גם שואב המים. הוא הגיש צלחת עם מיני מאפה וקנקן משקה לפני הרבי למשלוח מנות ונעמד בצידי החדר להאזין לשיחת תלמידי חכמים.
לפתע קרא לו המהרי"ל דיסקין, הוא אחז בידו קנקן יין גדול וציווה עליו לשתותו לכבוד היום. עיניו של ברוך מרדכי התעגלו בתדהמה, הוא מעולם לא היה מן השתיינים… אבל את מצוות הרבי אין מי שמעז להפר. בכבדות הוא שתה את הקנקן בלגימות גדולות עד תום. דקות ספורות לאחר מכן הותרה לשונו. ברוך מרדכי השתקן החל לדבר בקול. "גם אני בעל שמחה היום. לא סתם נתן לי הרבי קנקן של יין, כנראה ברוח קודשו הוא יודע שהיום לפני 70 שנה בדיוק הוכנסתי בבריתו של אברהם אבינו, זו הסיבה לשמי – ברוך מרדכי, רוח הקודש שורה על רבינו ולכן הוא נתן לי לשתות יין שעולה בגימטריה בדיוק כמניין שנותי."
ברוך מרדכי. נשמע קולו של המהרי"ל, אמור נא לנו דבר תורה לכבוד היום.
שואב המים לא נרתע, הוא עלה על כיסא מזדמן ובקול רם וברור פתח בדברים עמוקים מעניינו של יום
שקט השתרר בקהל. ברוך מרדכי שואב המים? מה לו ולדברי תורה?
אבל שואב המים לא נרתע, הוא עלה על כיסא מזדמן ובקול רם וברור פתח בדברים עמוקים מעניינו של יום. הוא חרז הלכה ואגדה דקות ארוכות כשכל הקהל משתומם ונרעש. לפתע נשמע שוב קולו של המהרי"ל. "דבריך הלא נסתרים לחלוטין מתוספות מפורשים במסכת מנחות."
אם כוונתכם, ענה מיד שואב המים, לתוספות פלוני הרי שלפי הסברו של המהרש"א על המקום יתבאר העניין כדברי כמין חומר.
אכן, ענה המהרי"ל, אבל אם נפרש את דברי התוספות כמסקנת הטור להלכה הרי שהסברו של המהרש"א לא יועיל לתרץ את הקושיה…
דקות ארוכות נמשך המשא ומתן ההלכתי בקודים ורמזים שאף גדולי התלמידי חכמים שהיו שם נלאו לעקוב ולרדת לעומק דעת רבם ודעתו של שואב המים שהתגלה כגאון עולם. בסיומם של דקות אלו קרס שואב המים תחתיו ובהשפעת היין הרב, נרדם על הכיסא עליו התיישב.
כעת יכלו להבין כל בני ירושלים את סירובו של רבם להשתמש בתלמיד חכם עצום זה. טביעות העין החדה שלו הביאה אותו לרדת לעומק אישיותו גם בראייה קלה. גם את מנהגו של ברוך מרדכי ללמוד בכל ספר מזדמן הבינו כעת כולם. אכן, אחת היא לו אם הוא לומד גמרא או כל ספר אחר, ידיעותיו העצומות בכל מרחבי התורה הקנו לו את היכולת ללמוד בכל מרחבי התורה והצורה הזו הייתה הדרך להסתיר את גדלותו האמיתית.