"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (א,א)
מנהג ישראל מימים ימימה, והובא הדבר במדרש (תנחומא, פרשת צו, י"ד) שבשעה שמביאים ילד בתחילת חינוכו ללמוד תורה, לומדים אותו תחילה חומש ויקרא בפרשת הקורבנות, ורק לאחר מכן מלמדים אותו חומש בראשית, וראוי להבין מהו טעם מנהג זה.
ובמדרש ביארו טעם הדבר "מפני שהם טהורים עד עכשיו ואינם יודעים מהו טעם חטא ועוון, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא שיהו מתחילין תחילה בסדר הקרבנות, יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים, לפיכך אני מעלה עליהם כאילו הם עומדים ומקריבים לפני הקרבנות", עי"ש.
ונראה ליתן טעם נוסף בזה, שכבר מתחילת חינוכו של הילד, צריך הוא לידע שהעולם אינו הפקר, וכל חטא צריך לתקן בכפרה ותשובה, ולזה מלמדים אותו פרשת ויקרא כדי שיקלוט מתוך הדברים שכל חטא צריך לתקן בסוף, ויידע שלולא רחמי ה' היה החוטא מת מיד, וככל אשר נעשה בקרבן כן היה ראוי להיעשות בבעליו, אלא שבגודל רחמי ה' יכול האדם לתקן את מעשיו על ידי תשובה והבאת קורבנות.
הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל שנודע לעלום כגאון אדיר, היה גם צדיק נשגב
יסוד גדול, שתלמיד חכם הוא רק מי שהתורה נספגה בקרבו עד שהוא נוהג כתלמיד חכם, אבל מי שאינו נוהג כתלמיד חכם, אין עליו שם תלמיד חכם כלל, ואם הוא מושחת במידותיו הרי נבלה טובה הימנו.
ומרן הגרי"ז זצ"ל אמר שכמידת החכם האמיתי בתורה כן הוא גם גודל יראתו, ומשום שהתורה ויראת שמים כרוכים זה בזה, ואי אפשר להפרידם, והחפץ חיים שנודע לעולם בגודל צדקותו וקדושתו, היה באמת גם גאון עצום וכפי שניכר בחיבורו "ביאור הלכה" או בחיבורו "זבח תודה" על קדשים, וכמו כן הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל שנודע לעלום כגאון אדיר, היה גם צדיק נשגב מצדיקי הדור, וכמו שהתפרסם לאחר פטירתו כשמצאו את כתבי קבלותיו שקיבל על עצמו.
ושאלו את מרן הגרי"ז, דא"כ מדוע באמת נתפרסם החפץ חיים בעיקר כצדיק, ואילו הגרח"ע נתפרסם בעיקר כגאון, והשיב להם הגרי"ז, שהקב"ה קיים את רצונם וכמאמר הכתוב (תהלים קמ"ה י"ט) "רצון יראיו יעשה", והחפץ חיים שמסר נפשו כל ימי חייו שלא יכירו בו כגאון נתקיים רצונו, והגרח"ע שמסר נפשו כל ימי חייו שלא יכירו בו כצדיק נתקיים רצונו, אבל האמת היא שהתורה ויראת שמים קשורים וכרוכים זה בזה, וכל גדולי עולם שהתפרסמו בגדלותם בתורה, היו גם מופלגים בצדקותם, וכמו אביו הגר"ח וזקנו הבית הלוי שכמידת גאונתם כן היו מלאים בפחד ה' ויראת חטא בכל רגע.
מו"ר הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל סיפר לי
מו"ר הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל סיפר לי, שכאשר שמע שהקדוש החפץ חיים עומד לפתוח כולל ללימוד קדשים ולהחזיקו, ולזרז בכך ביאת משיח צדקנו, השתומם ונסע אליו ושאל שלכאורה מוטב שיקדיש הכסף הזה להחזיק עשרה אברכים שיסעו מעיר לעיר ומכפר לכפר לפעול פלאות בחינוך הבנים והבנות ושמירת שבת, ותהא בזה מהפיכה גדולה בשמירת הדת, ובזכות המהפכה הגדולה הזאת שתביא עמה הרבה מעשים טובים, הקב"ה יחיש את ביאת משיח צדקנו, ומדוע עדיף בעיניו לפתוח כולל קדשים, יותר שמשאר פעולות הנצרכות מאוד להעמדת הדת על תילה.
והחפץ חיים נאנח והשיב שהצדק עמו שחובת השעה וחשיבות עליונה היא להעמיד אברכים שיעברו מעיר לעיר ויפעלו נפלאות לבסס יסודות היהדות, אבל מ"מ אין זה מוטל עליו דווקא, שנראה שיש עוד שמסוגלים לכך ומוכנים להתעסק בכגון זה, אבל לגבי הקמת כולל לא נראה שיש מי שיעשה הדבר אם לא הוא יעשה כן, ולפיכך נטל על עצמו את התפקיד, והוסיף לו החפץ חיים, "אתה תעסוק בהצלת נפשות ותצליח בכך", ואכן מו"ר זצ"ל עשה על פי הוראת החפץ חיים, ופעל הרבה בהצלת נפשות והצליח להציל נפשות הרבה.