עמוד היומי עם גישמאק: מי גשמים
מספר מרן הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל (שו"ת "שבט הלוי" ח"ה סימן קכ"ח), כאשר נוכח בזאת במו עיניו בבדיקה שערך מומחה למים.
הדיון ההלכתי שבו עוסק בעל "שבט הלוי" בתשובתו זו, הוא בעניין "השקה" – חיבור – בין "מי האוצר" שבמקווה, שהם מי גשמים, לבין מי המקווה הרגילים. מאחר שיש לטבול במי גשמים בלבד ולא במים שנשאבו בכלים, קיים בכל מקווה "אוצר" שבו אגורים מי גשמים שנצברו בתוכו בטרם יצקו את גג המקווה, ובמשך שנים רבות אותם מים משמשים את מי המקווה על ידי חור שמחבר בין ה"אוצר" למקווה, ומקנה למי המקווה מעמד של מי גשמים.
אחת המשימות הכבדות המוטלות על מתכנני מקוואות היא, לבנות את ה"אוצר" ואת המקווה בצורה כזו שמי הגשמים לא "יברחו" עם הזמן, בכל פעם שמחליפים את מי המקווה, ולבסוף יתמו [יש אפשרות של הכשר מקוה דרך "זריעה", ואינו קשור לנושא שלפנינו].
בין מים למים – בין מי גשמים למי נהרות: בתשובתו זו דן הגר"ש ואזנר זצ"ל בהצעה שהועלתה, למקם את ה"אוצר" תחת המקווה ולא בסמוך אליו, ועל ידי כך יוסר החשש שמי הגשמים יתחלפו במים שאובים, שכן, אין זה הגיוני שהמים השאובים, מי המקווה העליונים, ידחקו לחלוטין את מי הגשמים שתחתם. אולם אותו מומחה למים טען, שמי גשמים קלים יותר ממי מעיינות! והא ראיה, אם נטיל באותה קערה מי גשמים ומי מעיינות, מי הגשמים יצופו למעלה.
אמר ועשה מעשה. נטל המומחה מי מעיינות, הטיל בהם צבע שלא הוסיף למשקלם, ועירבם עם מי גשמים. לאחר זמן, מי הגשמים צפו למעלה! מכאן, שהפתרון המוצע, למקם את ה"אוצר" מתחת למקווה, נושא בחובו בעיה חדשה – מי המקווה הם מי ברז שמקורם במעיינות ותוך מספר שעות הם ישקעו למטה, לתוך ה"אוצר", ומי הגשמים יצופו למעלה, וחסל "אוצר".
עם זאת, אפשר לשמר את מי ה"אוצר" על ידי חימום קפדני ותמידי של מי המקווה, או אז, מי המקווה החמים ישארו למעלה ולא ירדו למטה, שהרי, כידוע, מים חמים עולים למעלה ומים קרים יורדים למטה [ראוי לציין, שנידון זה של "מקווה על גבי מקווה" דברו בו בתשובות האחרונים, והרבה צידדו שלא יעשו כן, ויש שגם פסלו את הדבר. עיין "דברי חיים" ח"ב סימן פ"ח, שו"ת "אגרות משה" יו"ד סימן ס"ה ועוד רבים].
(מאורות הדף היומי)