רב אחא בר יעקב / / אמורא בבבל דור שלישי ורביעי לאמוראים
רב אחא בר יעקב היה תלמידו של רב הונא בסורא והיה הראש בעיר פפוניא שם הרביץ תורה והורה הוראות (נדה סז:). בימי רב נחמן כבר היה רב אחא גדול בתורה. הגמרא מספרת שרבא השתבח בפני רב נחמן ברב אחא בר יעקב, שאדם גדול הוא. אמר לו רב נחמן: 'כשיבוא אצלך הביאהו אלי', וכשבא לפניו אמר לו רב נחמן שישאל ממנו שאלה, ושאלו רב אחא. ותוך כדי שרב נחמן עיין בשאלתו, הוסיף ושאלו שאלה נוספת. אמר לו רב נחמן: "הנח לי, כבר נסתגרתי ונאלמתי בשאלה הראשונה [שאיני יכול להשיב] (בבא קמא מ, א). בימי אביי ורבא היה מזקני הדור, ואביי ורבא נשאו ונתנו עמו (חולין י, ב, יבמות צז, ב). בין תלמידיו היו רב פפא (חולין לג, א) ורבי אחא בריה דרב איקא בן אחותו (כתובות עד, א).
בגמרא מובא. שרב אחא בר יעקב היה ״לווה ופורע״ בלימודו. דהיינו, שהיה קובע לו ללמוד כך וכך פרקים ביום, וכאשר היה טרוד במזונותיו ביום ולא הספיק להשלים חוק לימודו, היה משלים בלילה את מה שהחסיר ביום (עירובין סה. א, ורש״י שם).
רב אחא בר יעקב היה חסיד גדול ומלומד בניסים. הגמרא מספרת שהוא שלח את רב יעקב בנו ללמוד לפני אביי בפומבדיתא, וכשראה שאין שמועותיו מחודדות. אמר "אם כן, אני קודם לך, שוב אתה לכאן ואני אלך ללמוד", והלך ללמוד לפני אביי.
בשכונת אביי היה בית מדרש שהיה בו שד המזיק את התלמידים הנכנסים שם, וכאשר שמע אביי שזקן הדור וחסידו כרב אחא בא אליו, ציווה שכשיבוא רב אחא לא יתן לו שום אדם אכסניא ויהיה מוכרח ללון בבית המדרש, שמא מתוך צדקתו וחסידותו יתרחש נס ויכלה המזיק. וכן היה, שכשבא רב אחא ולא מצא מקום ללון בו, לן באותו בית מדרש, ונדמה לו המזיק כתנין בעל שבעה ראשים ועמד רב אחא והתפלל. ובכל כריעה שכרע בתפילתו נפל ראש אחר של המזיק, עד שמת. למחרת אמר רב אחא לאביי ותלמידיו: אילולא התרחש לי נס, הייתם מסכנים אותי להנזק׳׳ (קידושין כט, ב).
ובמהרש"א שם ביאר שודאי סמך אביי על חסידותו ושמתוך תפלתו לא יהיה ניזוק ויהרוג את המזיק ואין זה מקרי נס, אלא שאמר שמא קודם תפלה יתרחש ניסא וינכו לו מזכיותיו, אך משום ספק זה אין למנוע הודאי שיהרוג אותו, ולפי זה מתבארים דברי רב אחא "אי לא איתרחש ניסא כו', שהיה מתרעם עליהם שלא תלה הדבר בתפלתו אלא בנס והבאתם אותי לידי מדה זו שמנכין לי מזכויותי.
הגמרא מספרת, שכאשר דרש רב אחא בעירו את דרשת רבי לוי ששטן ופנינה נתכוונו לשם שמים, בא השטן ונשק את רגליו (בבא בתרא טז, א).
מלבד בנו רב יעקב שהוזכר לעיל, היה לרב אחא בר יעקב נכד מבתו, שגם שמו היה רב יעקב, וגידלו בביתו (סוטה מט, א). [בגמרא נזכר גם רבי יעקב אחיו של רב אחא בר יעקב (סנהדרין עו, א).]
בגמרא מובא הסיפור הבא אודות פטירתו של רב אחא בר יעקב: ספר תורה מצוה שיהא היקפו כאורכו. דהיינו, צריך לכוון את הכתב ואת עובי הקלף באופן שמדת ההיקף של הספר הגלול תהיה שוה למדת גובהו. דבר זה יש בו קושי רב, והיו אמוראים שכתבו כמה וכמה ספרי תורה עד שהצליחו לצמצם כן. רב אחא בר יעקב עלה בידו לכוון בספר תורה ראשון שכתב שיהיה היקפו כגובהו, ונתנו בו חכמים את עיניהם, בתמהון והתפעלות על הצלחתו, ומת מעין הרע (בבא בתרא יד, א).
החזון איש בספרו (חושן משפט ליקוטים בבא בתרא כא) מתייחס למעשה זה ולשאלה המתבקשת איך נפטר אדם גדול כרב אחא טרם זמנו ע"י עין הרע, וכך מפרש:
יש בכח מחשבת האדם להניע גורמים נסתרים בעולם המעשה, ולשמש גורם להרס של מציאות קיימת. ולכן כאשר בני אדם מתפעלים על מציאות מוצלחת, מעמידים מציאות זו בסכנה. ואף על פי שבוודאי הכל בידי שמים, ומי שלא נגזר עליו בדין שמים להאבד לא תפגע בו עין הרע. מכל מקום מי שנגזר עליו להאבד, עלול הדבר להתגלגל לפעמים על ידי הבטת אחרים עליו בהשתוממות, ועל ידי זה הוא נאבד. וכך גם רב אחא בר יעקב, כשהגיע זמנו להיפטר מן העולם גלגלו מן השמים סיבת מותו על ידי הערת תמהון בלב החכמים.
(ע"פ מבוא לתלמוד הוצאת ארטסקרול)