בזכות שנביט בעין טובה על כל יהודי באשר הוא, נזכה שאף אותנו ידונו בשמי מעל לכף זכות, ונכתב ונחתם בספרן של צדיקים גמורים לכתיבה וחתימה טובה, שנת שפע וברכה, שנת גאולה וישועה במהרה בימינו, אמן ואמן!. (הרה"ק מברדיטשוב זי"ע)
בכדי להיות תמים צריך להיות חכם (הרה"ק מראפשיץ)
גם את הצדק תרדוף בדרכי צדק, אל תחשוב שהמטרה מקדשת את האמצעים… לכן תבדקו לפני כל החלטה שלכם, האם היא עלולה לפגוע או להזיק לאדם מסוים? ואם כן, חדלו מכך. ה' יזכנו, אמן (רבי שמחה בונים מפשיסחא זיע"א)
שופטים ושוטרים תתן לך נדרשים ראשית כל, – השופטים להיות שופטים ושוטרים עליהם עצמם, שישפטו וינהיגו עצמם כראוי, ורק לאחר מכן, יוכלו לשפוט את העם משפט צדק! כי אם אינם מפקחים על מעשיהם שיהיו כדבעי – לא יוכלו לפקח על מעשי זולתם.
ארבעת המינים שסורבו
השמחה בעיירה הקטנה הרקיעה שחקים.
האוכל היה בצמצום גדול. בגדים ראויים כמעט ולא היו. קרובים נעדרו ואיש לא ידע מה קורה איתם. בנוסף לכל הקשיים – מקו החזית הגיעו שמועות מבהילות על כוחות האויב שמתקדמים במהירות.
מלחמת העולם הראשונה גרמה ליהודים רבים לנדוד אל עמקי המדינות, בניסיון להיפגע כמה שפחות. גם הגאון רבי ישראל מאיר הכהן מראדין ברח עם ישיבתו לעיירה סנובסק, בה שהה מספר שנים עד תום המלחמה.
כעת עברה השמועה ברינה בין הפליטים הרבים שמילאו את העיירה: "השיגו ארבעת המינים!"
אז יש ארבעת המינים, אבל רק סט אחד. ליהודי סנובסק היה ברור מי יזכה ליטול אותו.
בבוקר חג הסוכות הסתיימה חזרת הש"ץ. שקט השתרר בבית הכנסת, השמש ניגש בהתרגשות רבה עם ארבעת המינים לעבר ה'חפץ חיים'. אלא שגאון ישראל נענע בראשו לשלילה לתמיהת כולם וסימן לשליח הציבור להמשיך בהלל.
לאחר התפילה ניגשו פרנסי הקהל נבוכים אל פוסק הדור שהתארח בעירם. "שמא מצא כבודו פסול בארבעת המינים שטרחנו להביא במסירות נפש?"
"חלילה וחס", הרגיע אותם ה'חפץ חיים', ואף ביקש ליטול אותם כעת בברכה.
"הלא תבינו", הסביר הכהן הגדול מאחיו במתק שפתיים לראשי הקהל, "לפני ההלל בבית הכנסת, אין אפשרות לתת לכל הקהל לברך על ארבעת המינים.
"ואם תאמרו שחשובי הקהל ייטלו את ארבעת המינים בברכה לפני ההלל ורק אחרי התפילה ייטלו הציבור את ארבעת המינים", המשיך ה'חפץ חיים' בחלחלה גלויה, "הלא זהו משחק באש! אם מישהו יחשוב שגם לו מגיע לנענע את ד' המינים יחד עם ראשי הקהל ובסופו של דבר לא יקבל – נמצאנו פוגעים באיש ישראל שזו עבירה מדאורייתא, בשביל לקיים 'נענועים' שהם מדרבנן.
"אלא מה, שרק אני אטול את ארבעת המינים בברכה לפני ההלל? מי אני ומה חיי שאזכה לבדי במצווה שכולם נושאים אליה עיניים"…