משנכנס אדר מרבין בשמחה!
אם על אדר הראשון יש שנחלקים על חיוב השמחה, באדר השני כולם מודים שחיוב השמחה מדברי סופרים חל במלא עוזו…
מיוחדותה של מידת השמחה היא בכך שאע"פ שאינה מצווה מפורשת בפני עצמה בתורה, הרי שהיא 'הנשמה' של כל המצוות כולן.
בקללות שבפרשת כי תבוא מבואר שעיקר התביעה על אדם יכולה להיות 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב'. כלומר, עבודת ה' אם היא נעשית מתוך עול ועצבות היא מחטיאה את כל מטרתה. קרבת ה' שהיא עיקר העבודה נעשית מתוך שמחה שכן עוז וחדווה במקומו ולא ח"ו עצב ודיכאון…
בשמחת הנישואין לאחד מצאצאי החוזה מלובלין זי"ע שנערכה בהשתתפותו, ציווה החוזה למשתתפי השמחה להגביר עוד ועוד את הריקודים. מדי פעם הורה בידיו הקדושות להרבות את הריקודים ולהעצים את השמחה לגבהים. מששאלו אותו לשמחה מיוחדת זו מה עושה? הלא החתן מלא וגדוש בתורה ויראת שמים, וגם הכלה נודעת בשערים במידותיה ובצניעותה, האם ישנה סיבה מיוחדת שצריך לשמחם? לכאורה דווקא כאן בשמחת נישואין כאשר שני הצדדים מושלמים אולי יש פחות צורך לשמח מכל פעם, ומדוע הוא מורה להעצים את השמחה עוד יותר מחתונה רגילה?
נענה לעומתם החוזה ואמר: החתן דנן מושלם הוא בכל. דווקא לכן כיון שיודע הוא שחתן מוחלים לו על כל עוונותיו והוא כעת זך ונקי ויש בידו את כל הדרכים הסלולות להתעלות אך ורק בעבודת ה', הוא עומד ותמה איך הוא יוכל להישאר במעלתו הנוכחית ולא ליפול ממנה, רוצה אני להראות לו את הדרך הסלולה.
לדבוק במידת השמחה!
אם הוא יהיה בשמחה תמיד, מובטח לו שיישאר זך ונקי כל ימי חייו.
כך גם גרס ה'סבא מסלבודקא' – רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל.
ישיבת סלבודקא ואחר כך ישיבת חברון, התייחדו באווירה השמחה וברוח הטובה ששררה שם. בפרט בתקופות החגים אז השקיע הסבא ואחריו כל ראשי הישיבה באווירה של שמחה גדולה. מניגונים מיוחדים עד זמנים מיוחדים לריקוד ולמחול.
בחג שמחת תורה בישיבת חברון היו מוכרים את פסוקי 'אתה הראית' בסכום של מארשים אותם התחייבו הבחורים לשורר לכבוד התורה במהלך כל השנה כולה. כמו כן פעמים היו שהסבא הורה בחגים כשלא היה מי שמחוייב לומר קדיש יתום בסיום התפילה, לשורר ניגון של שמחה במקום קדיש.
הוא סבר שאווירת השמחה מחדירה את לימוד התורה והמוסר עמוק אל תוככי הלב ומנביטה שם את הקומה הרוחנית הדרושה לבן תורה.
אלו הימים בהם אנו מצווים להחדיר את השמחה אל ליבנו ולהפוך את כל עבודת ה' שלנו לאיכותית יותר ע"י שמחה של מצווה.