וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת (לה לא)
אספר לכם. ביום חמישי כאשר ישבנו פה בבני ברק על אחי הגאון רבי שמואל זצ"ל, בצהרי היום נכנס אדם גדול אחד, אדם הבקי בש"ס. הוא נכנס והתיישב, והביע את מה שיש לו להגיד, וכך פתח ואמר.
'ער איז געווען א גוטער מענטש…'- [הוא היה בן אדם טוב]. זו היתה ההתפרצות שלו.
שאלתי אותו,'זייט מוחל, זייט מיר מסביר','וואס איז א גוטער מענטש?'- [תמחול ותסביר לי, מה זה בן אדם טוב?].
מה זה נקרא בן אדם טוב?…. והשיב, דבר ראשון – אוהב עם כל הלב רק לעשות טובות ליהודים – עם כל הלב, רק להיטיב….
דבר שני, לא נוקם ולא נוטר… ודבר שלישי – מעביר על מידותיו…
הרי כל השנים אנחנו עומדים וצועקים, וחוזרים על דברי החפץ חיים, אשר כותב ב'שמירת הלשון' בסוף שער התבונה, אחרי כל המוסר שכתב – כל ה'חז"ל'ים שהביא מהמדרשים ומכל דברי הזוהר הקדוש – אחר כל זאת כותב שם החפץ חיים [בסוף פי"ז].
כללו של דבר: לעולם יהיה אדם מן הטובים ואל יהיה מן הרעים'.
וכאשר פגשנו את האדמו"ר מסטריקוב זצוק"ל, הוא אמר לנו, במעמד כמה מחסידיו שנתלוו אליו, שמימיו הוא לא שמע כזו התעוררות מוסרית כמו הדברים ששמע את דברי ה'חפץ חיים האלו
ואמר האדמו"ר זצ"ל, נער הייתי… גם זקנתי…- לא אתמול נולדתי. 'והרבה קריתי ושניתי בענייני מוסר, ספרי יראים וספרי חסידים… ולא ראיתי כזה 'ווארט' מוסרי ממדרגה ראשונה. – הכי נעלה מה שיכול להיות'.
וכאשר שאלו החסידים מה הם הדברים, אמר להם.
'דער חפץ חיים זאגט, אַז לעולם יהיה אדם טוב, ואל יהיה אדם רע'.
– [החפץ חיים אומר, שלעולם יהיה אדם טוב, ואל יהיה אדם רע].
וברוב התרגשותו מדברי החפץ חיים האלו, חזר עליהם שוב כלשון החפץ חיים, אך במשפט קצר
'כללו של דבר, לעולם יהיה אדם טוב…"אַ מענטש זאל זיין גוטער'… שבן אדם יהיה טוב, בכל ענין וענין.
וזו סיסמא נוראה!
כי על כל צעד ושעל, ובכל נושא ונושא, ההתנהגות של בן אדם יכולה להיות כמו בן אדם טוב, ויכול להגיד לא כמו שאדם טוב צריך להתנהג.
וזה חיוב.- לא לוקסוס' ולא 'מותרות'.
שבן אדם יהיה טוב… זהו היסוד,
שבן אדם יהיה בן אדם טוב, ולא יהיה בן אדם רע.
ומה כאן פירוש המילות? – לא צריכים הרבה להעמיק בזה.
רק פשוטן של דברים,
בכל ענין וענין, בכל יחס ויחס שיש לך עם הבריות, אתה יכול להתנהג כמו אדם טוב, ואתה יכול להתנהג כמו אדם רע.
פשוטו כמשמעו – בכל ענין וענין.
תעצום את העיניים, ותתחיל לחשוב הנה, מבקשים ממך משהו, אדם טוב אומר, נשתדל, בעז"ה נראה מה אפשר לעשות…
– אפילו שהוא עצמו עדיין לא יודע איך הוא עשה את זה אבל, זהו בן אדם טוב.
ולעומתו, אדם רע, אדם שהוא לא טוב, מיד הוא אומר, 'לא, זה בלתי אפשרי'…
וככה זה בכל ענין וענין…
בכל דבר, אתה יכול להתייחס כמו אדם טוב, וכמו אדם לא טוב.
כאשר מבקשים ממך איזו שהיא בקשה יש כל מיני נוסחאות…
יש נוסחה,'זה דבר שלא בא בחשבון בכלל'…
יש נוסחה, שהוא אומר: 'תכתוב על הפתק, אולי בעוד חודש ידברו על זה'…
יש נוסח, שאומר: 'תרשום את מספר הטלפון שלי, תתקשר, ותוך ארבעים ושמונה שעות נכנס לפעילות…'
ואחר כך,כל הארבעים ושמונה שעות הקרובות, כל הטלפונים, והפלאפונים – מנותקים! אי אפשר להשיג אותו… או שהוא אומר, תטלפן בבקשה מחר, בשעה שתים ורבע בצהריים'.
אתה מטלפן למחרת בשתים ורבע בצהריים, אשתו מרימה את הטלפון ואומרת,
אתה לא יודע?…. בשעה שש בבוקר הוא כבר נסע ללונדון…..
אז אתה שואל, 'זה היה דבר דחוף, פתאומי, שהיו צריכים להטיס אותו בדחיפות?'
והיא עונה, 'לא, זה כבר שלשה שבועות מתוכנן'….ואז אתה תמה, 'אז איך הוא אמר לי אתמול, לטלפן היום בשעה שתים ורבע בצהריים?' והתשובה לכך –
בגלל זה!!!
היה בתל אביב, איש צדיק זכור לטוב, שכולם חייבים לו הכרת הטוב
היה בתל אביב, איש צדיק זכור לטוב, שכולם חייבים לו הכרת הטוב, ר' גדליה הרץ זכר צדיק לברכה, שהיה ראש ישיבת 'חידושי הרי"ם'. ובתחילת פרוץ המדינה, הוא היה השליח הראשי של החזון-איש זצוק"ל בנושא של דחיית הגיוס של בני הישיבות, החזון איש שלח אותו לכל מי שצריך.
וביום אחד הוא אמר לחזון איש, כי בקשר לנושא שעמד אז על הפרק, הוא צריך להיפגש מחר במשרד הבטחון עם המנכ"ל הראשי, שאמר לו היום, 'תבוא מחר ברבע לשתים. זה השעה הכי טובה, אין אנשים. עד אז כולם כבר הולכים, נוכל לשבת ולדבר אתך'.
אמר לו החזון איש, 'תהיה שמה מחר, לא יאוחר מהשעה אחת ורבע'.
הוא קיים את דבריו כמו חייל, בשעה אחת ושלש עשרה דקות הוא ניגש שם במזכירות, ואומר, 'אפשר להפגש עם…?'
אמרו לו, אי אפשר, בעוד שתי דקות הוא יוצא…'
וכשאמר, שהוא הזמין אותו, נכנס המזכיר אל המנכ"ל, ואמר לו הגיע כאן רב אחד, הרב הרץ, ואומר שהזמינו אותו.
אמר לו המנכ"ל,'הזמנתי אותו לרבע לשתים… לא לאחת ורבע…'
החזון איש בשכל התורה שלו, הבין מה הולך כאן, ואמר לו להגיע קודם. ואם היה מגיע באחת ושש עשרה דקות… כבר לא היה לו עם מי לדבר…
זה הכל דוגמאות, איך בן אדם לא טוב מתנהג. אבל בן אדם טוב,
'אין קריאה אשר שגבה ממנו…'דבר ראשון הוא אומר למבקש, 'בסדר'
הוא לא אומר, 'אי אפשר לעשות', ו'זה מן הנמנעות'.
אדרבה, 'בסדר…'
בכל דבר ודבר, בכל נושא ונושא שפונים אליך בעניינים של בין אדם לחבירו, אתה יכול להתייחס, להשיב ולהגיב בצורה של איש טוב ובצורה של איש רע…
– המילים האלו של החפץ חיים הם לא סתם מלים. ככה זה,
יש אנשים רעים, הם רעים…
יש אנשים רעים….
התשובה הראשונה שלו, היא,
'זה בלתי אפשרי…' ממש ככה, 'זה בלתי אפשרי'… וככה זה מתבטא בכל מקום.
אל תחשוב שאצל האיש הזה, זה רק בין אדם לחבירו, כשהוא מדבר עם חבר, אלא גם בבית שלו זה ככה.
גם בבית שלו… יש בתים שהם "גיהינום". למה הם "גיהינום"?? – 'בלתי אפשרי'… הילד מבקש משהו, 'בלתי אפשרי'…- בלתי אפשרי
כך הוא אומר, או בכל מיני לשונות אחרים שיש לו, עם "צעצועי לשון" וכו', אשר על ידם הוא רוצה לחפות, כביכול, על הרשעות שלו, על העצלות שלו, ועל החוסר טוב לב שלו וכו' וכו', שה' ישמור.
– 'בלתי אפשרי…' שה' ישמור. ויש אנשים טובים…
מה זה אנשים טובים?
בכל דבר שהוא מתבקש הוא איש טוב. הוא אף פעם לא אומר לך שזה בלתי אפשרי.
מצוות שבין אדם לחברו מביאות קדושה
ה"חזון איש" כותב באגרת (קו"א ח"א אג' ק"ח): "ולהיות מנצח גרוע מלהיות מנוצח"! החכמה היא להיות מנוצח… – אני הצודק, ולמרות כך אני מוותר, אם ניצחתי את השני – מה יש לי מזה, רק דברים גשמיים טיפשיים, אבל אם נוצחתי, ואני מעביר על מדותי – התרוממתי! נהייתי גדול באמת! על ידי מדות טובות בני אדם נהיים גדולים וקדושים.
כתוב במשכן (שמות כ"ו כ"ח): "והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה", המשכן, שהוא הקדושה הגדולה ביותר בעם ישראל – כפי שכתוב "ועשו לי מקדש" – לא יכל להחזיק בלי הבריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה. כתוב בתרגום יהונתן בן עוזיאל שהבריח התיכון היה מהאשל שאברהם אבינו נטע בבאר שבע. – האשל של הכנסת אורחים, של בין אדם לחברו, שמעתי מהרבי שלנו, רבי מרדכי שולמן זצ"ל ראש ישיבת סלבודקה – שביאר, לפעמים בן אדם חושב שבשביל קדושה צריך דברים גבוהים… אבל ענייני "בין אדם לחברו", לתת לשני לאכול, לתת לו מים לרחוץ – זה לא קושר לקדושה. כאן מלמדים אותנו, שהמחזיק של הקדושה הוא דוקא ה"בין אדם לחברו", דוקא ה"ותפק לרעב נפשך". ה"מדות טובות", לעשות ולהשתדל בשביל השני.
(מתוך הספר 'משיבת נפש')