נעץ קנה ברשות היחיד
כשצריך להכניס תרופה מרשות הרבים לרשות היחיד בשביל חולה שיש בו סכנה, או להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, כיצד יש לנהוג כדי לא לעבור על איסור דאורייתא של הוצאה והכנסה?
כמה דרכים ישנם להכניס את התרופה מבלי לעבור על איסור תורה.
א. שינוי – כלומר יכניס את התרופה בין בשרו לבגדו ובאופן שכזה פטור כמבואר במשנ"ב (סימן שא ס"ק קכג) וז"ל… "שיניח המעות בין בגדו לבשרו או במנעלו".
ב. מפתן הפתח – להניח את התרופה במפתן הפתח, כשחציה ברשות הרבים וחציה בפנים, ובזה אינו עובר על איסור הוצאה כמבואר במסכת שבת דף ח ע"ב 'האי זירזא דקני רמא וזקפיה רמא וזקפיה לא מחייב עד דעקר ליה', וכתבו שם התוס' (ד"ה לא מחייב) דכשהניח ראשו האחד חוץ לד' אמות עדיין ראשו השני מונח בתוך ד' וכו', וכך כתוב בגמ' דף ח ע"א זרק כוורת לרשות הרבים… פטור מ"ט אי אפשר לקרומיות של קנה שלא יעלו למעלה מעשרה, ופירש"י וכיון דלא נייחא כולה ברשות הרבים לא הויא הנחה לאיחיובי, עי"ש. ולכן בנדון דידן כשחצי התרופה ברשות הרבים וחציה ברשות היחיד, אינה נחשבת הנחה ברשות היחיד, ופטור.
ג. ראש אדם – שיניח על ראש אדם, ופטור כיון שאינו ד' על ד' טפחים, וזאת עפ"י דברי הר"ן (דף ב ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה אמר רב חסדא) שכתב על דברי הגמ' בשבת דף ז ע"א 'נעץ קנה ברשות היחיד וזרק ונח על גביו אפילו גבוה מאה אמה חייב, מפני שרשות היחיד עולה עד לרקיע', וכתב על זה הר"ן 'ומכאן שמעינן דברשות היחיד לא בעינן מקום ד', ודוקא כשנח על קנה שנעוץ ברשות היחיד 'שהוא (ב)רשות היחיד עצמה, אבל באדם שהוא ברשות היחיד, שאינו רשות היחיד עצמה, בעינן הנחה על גבי מקום ד", עכ"ל. כלומר דוקא ידו של אדם חשובה כמקום ד' אבל לא הראש.
ד. יד למעלה מעשרה – לדעת הרשב"א אם מוציא מרשות היחיד ומניח בידו של עני כשהיא למעלה מעשרה הוי מקום פטור, ודינו כזורק בכותל כמבואר ברשב"א בחידושיו שבת דף ה ע"א והובא בקצרה במגיד משנה (פי"ג מהלכות שבת ה"ב) ויש חולקים. נמצא דלשיטת הרשב"א קיימת עצה זו שיוציא את התרופה מרשות היחיד לידו של חברו ברשות הרבים כשהיד למעלה מעשרה טפחים.
ה. גשר – לטלטל מתחת לגשר, דהוי רשות הרבים מקורה, דאינו אלא כרמלית כמבואר במסכת שבת דף ה ע"א 'ברשות הרבים מקורה פטור' וכן פסק השו"ע (סימן שמה סעיף יד), וביאר המשנ"ב (שם ס"ק נו) דאינו דומה לדגלי מדבר שלא היה [המדבר] מקורה מלמעלה, ולכן אינו נחשב לרשות הרבים. ולכן במקרה של פקוח נפש וצריך לטלטל בשבת, ישתדל לטלטל ברשות הרבים מקורה.
ולפי זה בימינו כשצריך להעביר משהו מבני ברק לגבעת שמואל וצריך לחצות את כביש גהה שהוא רחב ט"ז אמה וגם עוברים בו ס' רבוא כל יום, ישתדלו להעביר החפץ מתחת לגשר, [כמובן מבלי להסתכן].
ובספר משנה הלכה (או"ח סימן שמה ס"א) העיר לפי מה שביאר הרמ"א שכרמלית לא הוי כרשות הרבים כיון דלאו להילוכא דרבים עבידא, אם כן רשות הרבים מקורה דעבידא להלוכא דרבים צריך להיות דלא תחשב לכרמלית? אמנם הרמ"א הקדים לאמר דכרמלית 'אינה דומה לדגלי מדבר דלאו להילוכא דרבים עבידא', וא"כ ה"ה רשות הרבים מקורה כמש"כ המשנ"ב (שם ס"ק נו) דמקורה לא דומה לדגלי מדבר שלא היה מקורה מלמעלה, ולכן הוי כרמלית.
ולענ"ד נראה עוד דכל רשות הרבים מקורה מפריעה לפעמים להילוך הרבים. וגם מתחת לגשר, קיימת לפעמים הפרעה, כגון כשרוצים להעביר חפצים גבוהים. וכבר ראיתי פעם שמכונית העבירה סירה ונתקעה מתחת לגשר, משום שהספינה היתה גבוהה בס"מ אחד יותר מהחלל. עד שהגיע חכם אחד, ויעץ להוציא את האויר של גלגלי המכונית, ואז גררו אותם, ועברו מתחת לגשר. לכן רשות הרבים מקורה לא נחשבת דעבידא להילוך הרבים. דהקירוי מפריע לפעמים להילוך.
(חשוקי חמד)