בספר 'עלינו לשבח' מביא הגר"י זילברשטיין שליט"א מעשה נפלא שהתרחש עם תלמיד חכם אחד בענין סגולת אמירת פרשת המן. וכך סיפר בעל המעשה:
המצב הכלכלי הקשה השורר בארץ ישראל פגע בי בצורה קשה במיוחד. פוטרתי ממשרתי התורנית וימים אחדים לאחר מכן פוטרה גם אשתי. ובשורה התחתונה נותרתי ממש בלא לחם לאכול ובגד ללבוש, כשבביתי פעוטות וילדים קטנים.
יום אחד לאחר תפילת שחרית בבית הכנסת 'זכרון משה' בירושלים, שחתי את דאגתי בפני ראש ישיבה חשוב שהתפלל אף הוא במנין שלי. והנה אך שמע את הדברים יוצאים מפי, ניגש אל ארון הספרים והוציא משם ספר שולחן ערוך עם משנה ברורה חלק א. הוא פתח את השולחן ערוך בסימן א סעיף ה, שם נאמר: "טוב לומר פרשת העקדה ופרשת המן ועשרת הדברות ופרשת עולה".
לאחר מכן ביקשני לעיין במשנה ברורה סעיף קטן י"ג, שם נאמר: "ויכול לומר פרשת העקדה ופרשת המן אפילו בשבת, ואין די באמירה, אלא שיתבונן מה שהוא אומר ויגיד נפלאות ה' וכו', וטעם לאמירת פרשת המן, כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית, וכדכתיב המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר, להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה. ואיתא בירושלמי מסכת ברכות, כל האומר פרשת המן מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו".
ראש הישיבה קרא גם הוא בעצמו את הקטע הנ"ל מתוך המשנה ברורה, ואחר כך אמר לי כדברים האלה: "תראה, אני לא מכיר פטנטים וסגולות להשגת פרנסה, אבל הדברים המצוטטים כאן במשנה ברורה בשם הירושלמי הם מפורשים וברורים מאוד, ולפיהם כל מי שיאמר פרשת המן מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו. מובטח לו, נו, מה צריך יותר מזה?!"
והוא הוסיף: "ושמעתי כבר על כמה וכמה מקרים שזה עובד"…
הדברים שיצאו מפיו של ראש הישיבה חדרו ללבי בצורה חותכת יותר מכל דבר אחר ששמעתי באותה העת. החלטתי לומר פרשת המן בכוונה, ולהחדיר בעצמי בתוך כך את האמונה שכל מזונותיו של אדם באים בהשגחה פרטית על כל מה שכרוך בכך.
לפני תפילת שחרית של הבוקר הבא, אמרתי את פרשת המן בכוונה רבתי.
ומה אומר ומה אדבר, כבר באותו בוקר, לא למחרת, ניגשו אלי שני חברים, לא אחד, והציעו לי משרה תורנית הרבה יותר תועלתית והרבה יותר רווחית מזו הראשונה. בחרתי באחת ההצעות, ומאז אבדו עקבותיה של המצוקה הכלכלית… לא יאומן.
כמה ימים לאחר מכן, התקבלה גם אשתי לעבודה מצויינת במקום קבוע ויציב עם משכורת גבוהה.
אלו דברים שיכולני לומר עליהם בדידי הוה עובדא, וקיבלתי על עצמי לפרסמם ברבים".
(עלינו לשבח דברים ח"א עמ' רסז)