והנה התעוררתי יום ראשון בבוקר עם חום גבוה וחולשה נוראית, ונשארתי כך לשכב עד יום שלישי, לא אוכל כלום רק שותה תה, בקושי מצליח לדבר, רק שוכב וחושב על מה עשה לי ה' ככה, עד שהבנתי את הרמז משמים

מאת: מענדי

בוקר טוב ר' שייע מה נשמע?! אני מקדים שלום לר' יהושע שמתפלל איתי קבוע שחרית בבוקר. "ברוך השם יום יום" עונה לי ר' שייע בקול צרוד תוך כדי שנובר בכיסו אחר החבילה של הטישיו.

אז מה? גם אתה לא מרגיש טוב? זה וירוס עכשיו מסתובב בכל הארץ, רק אל תדביק אותי…

"עכשיו זה כבר נקרא שאני מרגיש מצוין לעומת מה שעברתי בשלשה ימים האחרונים… שכבתי במיטה לא היה לי כח אפילו לדבר, באידיש אומרים "אִיך הָאבּ גֶעמֵיינט אַז אִיך טְרֶעף זִיך מִיט מֵיין הֶעלְטֶער בֹֹֹּאבֶּע" (חששתי שאני כבר הולך לפגוש את סבתא רבא שלי…) ברוך השם עכשיו כבר הרבה יותר טוב".

נו שׁוֹין, ברוך רופא חולים, בשבילך אני מוכן לקחת 'אחד משישים'… אבל ר' שייע כמו שאני מכיר אותך עם הסדר יום העמוס שלך מבוקר עד ליל, פתאום כזה דבר לעצור לגמרי ממסלול החיים, ספר לי קצת מה התחדש לך בג' ימים ששכבת על מיטתך ושכינה מראשותיך?

"כיוון ששאלת" אומר לי ר' שייע "אגלה לך שאכן עשיתי חשבון נפש, שהרי כך שנינו בגמ' בברכות, רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו…"

נו נו זה מעניין, בא נשמע 'מה עלה בדינך…'

"ובכן" מתחייך ר' שייע "הגמ' שם ממשיכה 'פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, תלה ולא מצא בידוע שייסורין של אהבה הן וכו'. העניין שאני לא הייתי צריך להשלים עד הסיפא של דברי הגמרא כי מיד שנזכרתי 'יתלה בביטול תורה' כבר הבנתי מה הקב"ה רוצה ממני…"

"אני עובד במגדל משרדים בירושלים, ב"ה כבר כמה שנים מתחילת המחזור האחרון ב'דף היומי' שאני מוסר שם כל בוקר שיעור על הדף לקבוצה מצומצמת של עובדים חרדים. המשרד מתחיל לפעול בשעה 10, אבל אנחנו כבר מקדימים להגיע בשעה תשע, מכינים קפה ומתיישבים ללמוד בניחותא. ב"ה מאז שהתחלנו כל היום נראה אחרת, וגם שאר העובדים מתייחסים אלינו אחרת אבל זה כבר בונוס צדדי".

השבוע רוב עובדי המשרד נסעו לשלשה ימים לחו"ל ל'השתלמות', מתוקף תפקידי אני קיבלתי פטור מהנסיעה, עדיין הייתי אמור לעבוד יחסית כרגיל במשרד, אבל שמחתי שיהיה לי קצת שקט וגם יהיה לי חופש מהשיעור שאני מוסר כל בוקר. כי בכל אופן זה קצת עול ושעבוד בשבילי להכין את הדף ולמסור אותו מידי יום, אז עכשיו אני פטור.

והנה התעוררתי יום ראשון בבוקר עם חום גבוה וחולשה נוראית, ונשארתי כך לשכב עד יום שלישי, לא אוכל כלום רק שותה תה, בקושי מצליח לדבר, רק שוכב וחושב על מה עשה לי ה' ככה, עד שהבנתי את הרמז משמים. ב"ה חורף שלם אני בריא כמו שור לא צריך סוודר אפילו מרוב האדרנלין השוצף… אך אם שכחתי את התפקיד שלי וחשבתי קצת להתחמק מהשיעור דף היומי אז השם שלח לי קצת ייסורין של אהבה כי את אשר יאהב השם יוכיח. דָאס אִיז פְּשַׁט 'יתלה בביטול תורה' פַארשְׁטֵייסט?!" מסיים ר' שייע מונולוג מרגש של יהודי שיודע שאם משהו עובר עליו הוא צריך לעשות בדק בית ולא רק לקחת שני כדורי אקמול ולרטון על ביש מזלו.

נו, 'ראה מעשה ונזכר הלכה' אמרתי לר' שייע, בדיוק מקודם למדתי בספה"ק מאור עיניים לשון נורא שמתחבר לי למה שאתה מספר כעת "הנה כלל הדבר מקרה החולי ר"ל אף שלא חסר כלום בכל חושיו ואעפ"כ נפל למשכב, הוא מפני שניתן בתולדה של אדם מידת אהבה וכשנחלה מדת אהבה כמאמר הכתוב 'שחולת אהבה אני' אז נופל למשכב. וכשהוא מתכוין בעצמו להחזיק האהבה לבורא ית' אז יקום מחוליו ובכל אשר יפנה הן בשווקים הן ברחובות יראה להיפך כל האהבות וכל התאוות לבורא ית' למקום אשר משם לוקחה זאת האהבה" (שם בליקוטים)

מה שהוא אומר בעצם 'כלל הדבר' שאם מישהו נופל למשכב אזי זה בגלל שנוצר אצלו חסרון מסוים באהבת השם. פלאי פלאות. והתרופה שלו היא לחזק את עצמו באהבת הבורא ו"אז יקום מחוליו ובכל אשר יפנה הן בשווקים הן ברחובות יראה להיפך כל האהבות וכל התאוות לבורא יתברך".

"ישר כח על הדברים" אומר לי ר' שייע "אני חייב לרוץ למשרד יש לי שיעור למסור… תרגיש טוב".