הרב שלום יכנס, הנו אחד הפעילים הבולטים ב'דרשו' וידיו רב לו בזיכוי הרבים זה שנים רבות. אבל הפעם הוא מספר לנו על אביו, נעים זמירות ישראל הרה"ג ר' אלתר צבי יכנס זצ"ל, הלא הוא מלמד התינוקות המפורסם משירי הילדים 'רבי אלתר' שעלה השמימה, אחרי שנים רבות שכיבד את ה' מגרונו בכל עוז ותעצומות, והשפיע יראת שמים טהורה על אלפי רבבות ילדי ישראל, באמצעות שיריו המתוקים ומלאי האמונה התמימה והפשוטה בתורה ובנותן התורה.
"אבא זצ"ל, היה מנצל את הכישרון שלו עד תום, כדי לעבוד את הבורא יתברך", מספר בנו ר' שלום. "זה היה מדהים לראות איך שהוא משתמש ביכולות שלו בכל הזדמנות, ובכל מקום. כך למשל בכל פעם שהוא היה מגיע ל'שלום זכר', בדרך כלל מה שקורה זה שאנשים יושבים ומפטפטים, אומרים כמה ווארטים ובעיקר מחליפים חוויות מהשבוע החולף. אבל איפה ההשתתפות בשמחה של בעל השמחה? כשאבא זצ"ל היה מגיע, הוא מיד היה פוצח בשירת 'סימן טוב' ומזל טוב, וסוחף את הקהל אחריו בשירה, למשך עשר דקות ואפילו רבע שעה של שירה שמחה כאיש אחד בלב אחד.
"זה היה חוזר על עצמו למחרת, בקידושים. הוא היה מגיע לקידוש, ומתחיל לשיר. הציבור הצטרף אליו, והוא הכניס שמחה יהודית אמיתית להרבה מאוד שמחות בישראל.
"מטבע הדברים בכל פעם שהוא התארח בבית כנסת כלשהו, היו מכבדים אותו לגשת לפני העמוד לקבלת שבת או לתפילת מוסף וכדו'. והוא תמיד היה ניגש בשמחה והופך את התפילה לדבוקה אחת גדולה של שירה ורננה לכבוד בורא עולם, הקהל תמיד היה נסחף אחריו, ובעצם זה היה כישרון מיוחד שלו לגרום לכולם לשיר יחד אתו בשמחה וברננה".
סיפור מיוחד שרוצה הרב יכנס לספר לנו, עוסק דווקא בזמירות ששרים בסעודה השלישית בבית הכנסת של כ"ק אדמו"ר מבוסטון בשכונת הר נוף בירושלים.
"באחת הפעמים שאבא התארח אצלי בשבת, התפללנו בבית הכנסת של כ"ק אדמו"ר מבוסטון, ולאחר מכן נשארו לסעודת שם סעודה שלישית כמנהג החסידים שאוכלים את הסעודה השלישית בצוותא חדא בבית הכנסת.
"במהלך הסעודה כיבדו את אבא שלי לשיר איזה ניגון, והוא אמר שהוא רוצה לשיר ניגון, אבל קודם לכן הוא רוצה להקדים הקדמה.
"במדינות רבות באמריקה נהוג שהיהודים הבאים לבית הכנסת לתפילת מנחה של שבת, נשארים לסעוד סעודה שלישית במקום. אף שבמקומות אחרים זה מנהג חסידי בעיקרו, במדינות אלו מדובר במנהג כללי, וכולם נוהגים כך. אולי בגלל שהם צריכים לצעוד מרחק רגלי גדול לבית הכנסת וקשה לחלק מהם לצעוד הלוך ושוב, כך שהם מעדיפים לסעוד את סעודה זו בבית הכנסת בצוותא חדא.
"כך או כך, בהרבה מקומות בניו יורק יש מנהג מעניין לשיר את הפיוט 'יום זה לישראל אורה ושמחה', בסעודה שלישית, למרות שהוא בעצם שייך לזמירות של ליל שבת.
"ולמה? כי יהודים אלו התמודדו במשך השנים עם ניסיונות לא קלים בשמירת השבת ובשמירת המצוות בכלל. הם חיים בין הגויים במשך שנים רבות, והשמירה על הגחלת היהודית היא משימה לא פשוטה שהולכת ונהיית יותר מורכבת ככל שעוברות השנים שהם נמצאים בין הגויים הרחק מהקהילות היהודיות הגדולות.
"בפיוט הזה יש הרבה מאוד חיזוק לכל יהודי. "חמדת הלבבות לאומה שבורה, לנפשות נכאבות נשמה יתירה", "אזכה הוד מלוכה אם שבת אשמרה", "אנא עליון נורא, הביטה עננו – פדנו במהרה חננו חננו" וכן על זה הדרך עוד ועוד.
"לאחר דברי ההסבר הללו פצח אבא בשירת 'יום זה לישראל', והקהל כולו מאוד התרגש והצטרף לשירה בקול גדול, ומיני אז נקבע הדבר בבית מדרשו של האדמו"ר מבוסטון בארץ, שיחד עם רבי אלתר כולם מצטרפים לשירה בסעודה השלישית ושרים את 'יום זה לישראל אורה ושמחה'.