לפני עשרים שנה התחלתי לשווק דלתות פלדה של חברת "חוסן". באותם ימים התרבו גלי הפריצות של דלתות עץ, ואנשים הבינו שדלת פלדה זו ההשתדלות הנכונה. במשרד שלי כמובן שכנענו את האנשים בקלות יתירה, שההחלטה להתקין את הדלת היא החלטה נכונה, וכדאי לבצע אותה במהירות האפשרית, לפני שהפורץ יגיע.
בוקר אחד, כשהגעתי לפתוח את המשרד, שמעתי מבחוץ את הטלפון מצלצל. מיד כשנכנסתי הרמתי את השפופרת. על הקו הייתה אישה מקריית אונו. היא ביררה על דלת פלדה, ביררה על איכות ועל מחיר, והדבר שהיה לה החשוב ביותר, היה המהירות: "מתי תוכלו להגיע אליי עם הדלת ולהתקין אותה?"
עיינתי ברישומים ועניתי שמחר המתקין שלנו פנוי, "תמדדי את הרווח בין המשקופים, ואנחנו נביא לך מחר יופי של דלת", אמרתי. מפני שהייתה לחוצה מאוד, היא אמרה: "אני רוצה את הדלת כבר מחר, ואם היא לא תגיע מחר, אפנה למשווק אחר. אני חייבת את הדלת מיידית".
הרגעתי אותה שיהיה בסדר בעזרת ה', ואכן למחרת הגעתי לקריית אונו יחד עם המתקין – בחור חרדי נעים הליכות, והתחלנו לטפל בדלת. בעלת הבית בהתה בנו כאילו הגענו מפלנטה אחרת. משהו במראה שלנו לא הסתדר לה. היא לא דמיינה שהיא הולכת לראות אותי בכיפה, בזקן ובחליפה ארוכה, לצד הבחור שגם הופעתו הייתה כשל בן ישיבה.
לפתע היא אמרה, "אתם לא חושבים שצריך לבדוק מזוזות, אחרי כל מה שקרה לנו?"
"אין בעיה", אמרתי. "כשמתקינים את הדלת מלבישים את הפלדלת על משקופי העץ הקיימים, ולשם כך מורידים את המזוזה. במשך השעתיים שהמתקין יעבוד, אוכל לבדוק את המזוזה. אמנם איני בודק מקצועי, אבל ייתכן שאוכל לראות משהו בעצמי. דרך אגב", שאלתי, "מה הם כל הדברים שקרו לכם?"
"שני דברים רציניים", היא אמרה, "בעלי עבר התקף לב לפני שנה וחצי ועדיין לא התרפא מזה, וגנבו לנו את הרכב לפני כמה חודשים".
המזוזה הוסרה, פתחתי אותה ומיד ראיתי שיש בה בעיה. אמנם היא היתה רשומה על קלף אמיתי, אבל הייתה מקופלת באמצעה. פתחתי את הקיפול, והנה במקום הקיפול מחוקות שתי מילים: "בהמתך" ו"לבבכם".
אמרתי לבעלת הבית: "תראי בעצמך אילו מילים מחוקות. יש כאן רמז לכל הדברים שקרו לכם. 'בהמתך' – רומז לרכב, שהרי הוא התחליף לבהמות של פעם. 'לבבכם' – רומז להתקף לב".
בעלת הבית נדהמה, ועוד באותו יום קנה בעלה מזוזות חדשות ומהודרות, לכניסה ולכל חדרי הבית.
אני מתרגש מהסיפור הזה, לא רק בגלל הרמזים שנמצאו במזוזה, אלא גם בגלל העובדה הפשוטה, שכל אחד שנראה שומר תורה ומצוות הוא בעצם כתובת לעניינים החשובים באמת. אלמלא הכיפה והחליפה, היא בוודאי לא הייתה מעלה בדעתה לשאול אותי על מזוזות.
קוד הצלה
השעה ארבע לפנות בוקר. המאחרים כבר נרדמו, והקמים לוותיקין עדיין לא קמו. כולם ישנים, ואני מתעורר מדפיקות בדלת. דופקים ודופקים בלי להרפות. נראה שמישהו זקוק לי בדחיפות. אין זה זמן רגיל לביקורי שכנים, ולכן מוכרח להיות שזה פיקוח נפש. אני חייב לקום.
כאשר אני יוצא מהחדר, אני רואה את האור במטבח דלוק. מה קורה כאן? דבר ראשון אני נכנס למטבח, ומול עיניי מחזה מצמרר: הילד שלי, שימעל'ה, בן השנה וחצי, עומד על השיש, בידו קומקום של מים רותחים, והוא מנסה להעביר מים מהקומקום לבקבוק הדייסה שלו. הקומקום כבד, הבקבוק קל, ושימעל'ה שלי כמעט מאבד שיווי משקל, ועוד רגע הוא עלול להיכוות בכוויה חמורה ממים רותחים.
ברגע שאני רואה את כל זה, אני תופס אותו מיד, ומציל אותו מנפילה ומכווייה, ואולי גם אותנו מתביעה משפטית על רשלנות. שימעל'ה הזה שלי, שיהיה בריא וייקח את כל הכוח, היצירתיות והעצמאות שבו לעבודת ה' יתברך. נראה שאני מגדל כאן את אחד הכוחות הגדולים, שיאירו את שמי היהדות בעשור הבא. הוא ניצל בנס.
כל המהלך המתואר במשפטים הקודמים ארך שניות בודדות, וכבר אני ניגש אל הפתח, לגלות את תעלומת הדפיקות. אני פותח את דלת ביתי, ומול עיניי ניצבת משפחה שלמה. לבושים בגדי שבת, עייפים וסחוטים. "שכרנו את הדירה של השכן בקומה העליונה למשך שבועיים", מספר האב. "הדלת נעולה באמצעות קוד מספרים. רשמתי את הקוד על פתק והכנסתי אותו לכיס החליפה של יום חול. הבעיה היא שעכשיו חזרנו מחתונה, ואני לבוש בחליפה של שבת. הפתק ובו הקוד נמצא בתוך הבית, ואין לי מושג איך נכנסים. לך יש את הקוד, תוכל לתת לי אותו?"
אני מוסר לו בשמחה את הקוד שיפתח לו את הבית, והוא מתנצל, "היה לנו פקק בדרך, ובמקום שהדרך מבני ברק לירושלים תארך שעה אחת, היא ארכה שעתיים. לא הייתי מעיר אותך עכשיו, אבל בדיוק ראיתי שהאור דלוק ושמעתי שגוררים כיסא, והבנתי שיש מישהו שממילא ער ויפתח לי את הדלת".
"תבורך מפי עליון", אמרתי לו, "היית שליח משמיים להציל את הבן שלי".
כל כך נדהמתי מההשגחה הפרטית הנפלאה, שהקב"ה מעכב את השכן שעה שלמה כדי שהוא יגיע בדיוק כשהבן שלי בסכנה ויעיר אותי, ועל ידי כך הוא יצליח לחטוף תנומה על מיטתו בדירה ששכר. נפלאים דרכי ה'.
ניתן לשמוע את הסיפור בשלוחה המיוחדת לסיפורים המתפרסמים בעלון – סיפור מס' 51
(גליון השגחה פרטית – בשלח יתרו תשפ"ד עלון מס' 131)