אחד הפרויקטים הבולטים של ארגון 'אחינו', זרוע החיזוק של 'דרשו', עוסק בליווי צעירים מתחזקים שנכנסו ללמוד בישיבות, וזקוקים לתמיכה והכוונה בתחילת דרכם בישיבה הקדושה.
פעילי 'אחינו' פרושים ברוב חלקי הארץ, מלווים את התלמידים החדשים, עד שהם עולים על דרך המלך.
שנים ארוכות יש שיתוף פעולה בין ישיבות שונות ברחבי הארץ.
אלפי בעלי תשובה יראים ושלמים עברו דרכה והתחנכו בהם, וממנה נפוצו בכל הארץ. חלק גדול מהישיבות לבעלי תשובה שהוקמו במשך השנים, הוקמו על ידי בוגרים, שזכו לעלות ולהתעלות במעלות התורה, עד שהפכו בעצמם למרביצי תורה לאלפים ולרבבות.
הרב ישראל היימן פעיל 'אחינו' מראה לנו את הרשימה המרגשת מאוד של התלמידים, ומראה כמה משתוקק כל אחד ואחד מהבחורים הללו, שלא התחנכו על שמירת המצוות, להצליח בלימוד התורה ולהתעלות במעלות היראה.
הרב היימן כתב לנו סיפור אמיתי בסגנונו המיוחד, והחלטנו להעתיק אותו לכאן, ככתבו וכלשונו:
יום ראשון קצת אחרי 9:15 בבוקר, פותחים שבוע בכבשן האש הלוהט "אור החיים".
אני כבר אחרי סיבוב קצר של בוקר בחדר האוכל, לפגוש, לחוש ולשמוע את קבוצת הנערים עליהם אני מופקד, זו השעה של הטלפונים, מי התעורר ומי צריך תזכורת… מי מסודר עם חברותא ולמי צריך לדאוג להיום.
אני מתקשר לראובן (השם האמיתי שמור במערכת) בחור בן 23 מרקע מורכב ביותר, הוא חדש כאן ממש ועדיין אין לו חברותא מסודרת, אני מנסה לבדוק מה אתו ואיפה הוא, ראובן עונה בקול מלא חיות כדרכו "אני בירוחם אורז תיק ומשתנע לישיבה",
עוד מטלה בוצעה.
אני עובר למחויבויותיי הבאות:
השעה כבר בסביבות 11:00, קולות וברקים וענן כבד, אני עם החברותא השלישית להיום ואנחנו מתפתלים במרחבי הסוגיה בדרך מעמימות טורדת לאור הבהירות, הטלפון רוטט בכיס – ראובן על הצג.
מנהג סיגלתי לי בעבודת הקודש הזו: בחור בשבועותיו הראשונים בישיבה – זוכה למענה מיידי!
אי אפשר לדעת…
"הרב יש לי שאלה דחופה!!"
ראובן מגיע מרקע לא סטנדרטי בכלל, הוא גדל בבית שומר מסורת, עבר ילדות לא קלה עם הורים מסורים מאוד שלא ממש הבינו לנפשו הסוערת, התגלגל במוסדות שונים בקיצוניות, דתי, חילוני, וחוזר חלילה, עד שהוא הגיע לצבא ושם התרסק רוחנית.
שנים מעטות עברו עד שנפשו, שכמהה גם ברגעים הנמוכים ביותר לאלוקיה, זרחה באור של תשובת אמת.
הוא השאיר אחריו עולם שלם של חילוניות מופקרת, ובא לחסות בצל השכינה.
ועכשיו נפשו בשאלתו – מישהו מציע לו הצעה קוסמת: חסד עם יהודי מוגבל לשבוע, רק לשבוע, ומתן שכרו בצידו בסכום לא מבוטל בכלל, משהו שיכול לכסות על חלק ניכר מהחובות שהוא השאיר אחריו בעולם ההוא.
"הרב, תחשוב, זה גם חסד גם לסגור חובות וגם להוריד ממני את העול שרובץ עלי מהעבר, אני יוכל ללמוד אחר כך בלב הרבה יותר רגוע, וזה רק לשבוע ואני חוזר".
האמת, עניתי לו שעניין החסד כאן לא תופס אותי… "ותלמוד תורה כנגד כולם".
אבל השיקול הכלכלי הוא ניסיון אמיתי.
"בוא נתייעץ", אמרתי לו, "אני אשאל את המשגיח ואחזור אליך עוד שעה עם תשובה".
"אבל תדגיש לו כמה זה יכול לעזור לי שלא יהיה לי חובות" כך ראובן.
אני אדגיש…
גם המשגיח אחז בדעתי שהנסיון גדול אבל בר צליחה. בחור בשבועות ראשונים בישיבה צריך לתת את כל כולו ללימוד ורק ללימוד.
אני מרים טלפון די בחשש מנסה להיזכר בכל מאמרי חז"ל על עמידה בניסיונות וכל מה שיכול לסייע בשכנועו של הבחור.
בצלצול הראשון הוא עונה ושואל מיד: נווו??
"תראה", אני מנסה להתפתל, שאלתי והדגשתי אמרתי וניסיתי אבל….
"תקשיב הרב, מה שהמשגיח אמר אני עושה – דבר קצר ולעניין!"
הרב אמר שתבוא לישיבה!
זהו…
יריתי את זה.
בוודאי יבוא עכשיו שלב השכנוע…
אבל ראובן נחרץ: "אמרתי לך מה שהרב אמר אני עושה! תן לי לארוז תיק ואני כבר אתקשר אליך מהתחנה, שלא אתחרט לי פתאום, אתה מבין…"
בגרון חנוק, קצת מהפתעה וקצת מהתרגשות, הספקתי רק לפלוט לו "אני מקנא בך!!!"
הסיפור הזה מחזק ומרגש
תודה רבה