שמעתי מאחד מבני החבורה והוא ירא"ש מרבים וצדיק נשגב, שבאחד ממסעותיו הגיע לארגנטינה בשליחות קודש, באחד הימים לשהותו, לקחו אחד מהנגידים ל'גן החיות', וראה שם דבר פלא, כי נוהגים המבקרים להאכיל בשר חי בפי ה'אריות' כשהם עומדים בסמוך אליהם ללא חת וללא מורא כלל וכלל. כי אריות הללו מתייחסים לבני האדם בנימוסים ובדרך ארץ שלא מעלמא הדין, ויתמה האיש בפני מארחו: והרי ידעתי מימי נעורי, כי אריה מסוכן הוא לטרוף את המין האנושי בעודו בחיים, כיצד המה שותקים ואינם נוגסים בבני אדם, ואפילו אינם נובחים ופוצים פיהם, אלא כ'ילדים טובים' מקבלים מאכלם מידי המאכילים אותם, והרי הם יכולים 'לאכול' את האיש המאכילם בעודו חי!"
ענה לי האיש, אריות הללו גדלים מיום הוולדם עם כלבים, מאבוסם גם יאכלו, ואינם מעלים בדעתם כי יש להם כלל כוחות, והרי הם אריות החושבים את עצמם כבעלי כח של כלבים … ואינם יודעים ש'אריות' המה… ואינם יודעים כי בכוחם לקרוע את העומד לפניהם בין רגע… אף אנו בני אדם – ח"ו שלא נכיר שיש לנו כוחות אדירים של בני אדם… אשר בידנו להעפיל גבוה עד מאד, ולא נסתפק להיות נחשלים אחרי… אלא ידע האדם את גבורותיו (אף אם גדל עם 'כלבים' חלושי העם, ידע שהוא אריה), יעלה ויעפיל לרום המדרגה ללא התפעלות מהנפילות המדומות אשר היצר מדמה לו כי חלש הוא. וכבר אמר הרה"ק ה'יסוד העבודה' זי"ע לפרש בלשון הפסוק (תהלים קמה יב) 'להודיע לבני האדם גבורותיו', שמדובר על האדם, שעליו להודיע לעצמו את 'גבורותיו ' – שכוחות עצומים טמונים בו, והינו גיבור חיל…