בשיחה שנשא כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז שליט"א בימי החנוכה, התייחס באריכות לנושא המזוזה השומרת על עם ישראל המחזיקים במצווה זו במסירות נפש.
"כתוב בספרים הקדושים כי השם שחקוק על המזוזה הוא נוטריקון 'שומר דלתות ישראל' ויש בו שמירה מן המזיקים, ומכבר אמרתי שזהו פלא שמצות מזוזה היא מצוה מיוחדת שיש סימן מיוחד בשו"ע (יורה דעה, סימן רפה) על שכר מצותה, מה שלא מצינו כן בשום מצוה אחרת!
"אך מכל מקום מזהיר הרמב"ם שלא יכוונו לקיימה לשם סגולתה ולשם תגמול וקבלת שכר המצוה, כי אם מחמת שכן צוה הקב"ה ויקיימו בלתי לה' לבדו".
בהקשר לדברים סיפר האדמו"ר שליט"א בפני קהל הקודש: "וכאן המקום לספר מה שסיפרו לי לאחרונה יהודים פליטים מהדרום, שאחרי פרוץ הפרעות נמלטו ונסו מבתיהם והגיעו הנה לנתניה, וסיפרו לנו על רחוב אחד באותם הישובים אשר את כל הבתים העלו הרשעים הרוצחים ימש"ו באש בזה אחר זה, זולת בית אחד שלא שלטה בו האש. לאחר מכן ראו שבאותו הבית היתה קבועה מזוזה בפתח הבית!"
"אכן אצלנו אין בזה כל חידוש, באשר כאמור הקב"ה שומר דלתות ישראל. ואמנם כאמור על אף סגולת המצוה, יש לו לאדם להזהר לקיימה רק בעבור שכן רצון השי"ת וכן צוונו בתורתו".
כ"ק מרן אדמו"ר מדזיקוב ויזניץ שליט"א סיפר בתוך בתוך שיחת הדרכה שנשא לאברכים מה ששמע מפי מורו ורבו זכר צדיק וקדוש לברכה:
"כ"ק אדמו"ר (ה'ישועות משה' מויז'ניץ) זי"ע אמר לי פעם בשיחה פרטית – 'הידעת, יתכן שאדם יתן צדקה לרוב, מבלי שיוציא מכיסו ולו פרוטה אחת!'
וסיבר את אזני, שאם אדם שביכולתו לרהט את ביתו או לפזר מעות בשמחות צאצאיו כמנהג העשירים וכד', אך אינו עושה זאת בגין שנותן דעתו על שכנו, ידידו, מכירו, קרובו וכד' – שאינו משופע בממון כמוהו, ויודע שאם ירהט ביתו או ינהג בשאר ענינים כדרך בעלי היכולת, אזי יחקהו הלה, כפי הנהוג בעולם שהאחד מחקה את זולתו, ומסיבה זו גם הוא מתנהג בפשטות – הרי שגמל בזה חסד עם חברו בדרך כבוד, וכמוהו כנתינת צדקה בפועל!
שהרי מה ההבדל אם מסייע ומעניק כסף לזולת, או שמונע ממנו הוצאה מיותרת?".
הוסיף האדמו"ר שליט"א: "דרך ישרה זו נכונה וראויה לאו דוקא כלפי השמחות הנחוגות, אלא נוגעת לכל הליכותיו של האדם, שינהל את אורח חייו בפשטות ובצניעות, כי היא מקור הברכה, ומונעת ממנו 'עין רעה' רח"ל. ואין הכוונה שמעתה ילבש האדם לגופו בגדים בלויים, ויאגור בביתו כלים שבורים ורהיטים מטים לנפול… אלא בעיקר, להמנע מרכישת מוצרים יוקרתיים שמטרתם ותכליתם – ליצור רושם ואותות התפעלות על פני הזולת.
"ואם ישאלוהו לאמר, האם אין לך די כסף לרכוש דברים אלו? – בל יגמגם בלשונו אלא יענה בעוז, 'יש לי ב"ה את הכסף לכך, אך אין לי את הלב לגרום לכאב לשני!', ויחזור ויאמר בבהירות – ברוך ה' אין לי את ההשקפה הפסולה הזו, שאדם יהיה מסוגל לרכוש רהיטים וכלים יוקרתיים ולהוציא על כך הוצאות גדולות, גם במחיר חלישות הדעת והטלת עול בעקיפין על חבריו".
מתוך 'מאורות' – המדור התורני של 'חדש בבית שמש'