רבי שניאור זלמן דייטש היה מוכר בירושלים כדמות של אדם משכמו ומעלה. הוא כיהן כראש ישיבת אנשי מעמד אחר אביו, ייסד את בית המדרש 'משכן יוסף' ע"ש אביו זצ"ל, ישיבת 'שובה ישראל' לבעלי תשובה, אשר עמד בראשה במשך עשרות שנים, וכמו כן ייסד כולל 'תפארת משה', שבמסגרתו למדו בחורי ישיבות בימי שישי, שבת ומוצאי שבת, וקיבלו מלגה מכובדת מדי חודש בחודשו.
הרב דייטש היה מקורב מאוד לגדולי ישראל מכל החוגים והקהלים. הידע העצום שלו, הבקיאות המדהימה שלו, והחביבות המיוחדת שהיתה לו, הפכו אותו לידידם של כל גדולי הדור. בשמחות שהיה עושה, בבר המצוות של ילדיו ובחתונות שלהם היו משתתפים גדולי הדור מכל העדות והחוגים, ספרדים, אשכנזים, חסידים וליטאים, עם כולם היה בידידות מופלאה.
"אבי מורי היה מספר, שאת הנושא הזה של הכנסת אורחים הוא למד מאבא שלו. כדי לסבר את האוזן עד כמה היתה גדולה הכנסת האורחים של הסבא, הוא סיפר לנו שהיה אחד מהטיפוסים המפורסמים של ירושלים, שהיה מתארח אצלו בקביעות, ופעם אחת בסעודה של ליל שבת, אחד האורחים האחרים פגע בכבודו. אותו אורח יצא מהבית בסערה, ירד למטה, לקח אבן ויידה אותה אל תוך חדר השינה של הסבא והסבתא, ניפץ את החלון שלהם מחמת כעסו על האורח האחר.
"למחרת בבוקר הגיע אותו אורח שוב לסעודת יום השבת", סיפר אבי, "וסבא לא אמר לו מילה על מה שקרה אתמול. הוא קיבל אותו במאור פנים כאילו לא אירע דבר, וכיבד אותו כמאז ומתמיד, בלי שום התייחסות לזה שרק אתמול בלילה הוא ניפץ לו חלון וסיכן את בני הבית, אחרי שנים שהוא נותן לו לאכול ומארח אותו בקביעות"
"אבל האמת", מוסיף הבן-הנכד לספר, "שגם אצל אבא שלנו יכולנו לראות מקרים דומים מאוד. קודם כל סביב שולחנו תמיד היו אורחים, וכמו אצל אבא שלו גם הוא היה שמח עם כל אורח, גם אם היו אלו אנשים קצת פחות נקיים. מצד שני היו גם אורחים נורמליים לחלוטין, בחורי ישיבות אמריקאים וגם אנשים נורמליים לכל דבר שפשוט לא היה להם מקום אחר, כולם מצאו את מקומם בבית הורי.
"כולנו יכולנו לראות את זה בהזדמנויות שונות שהוא היה מוותר וסולח לכל מי שפגע בו, בין אם היה זה בשוגג ובין אם במזיד.
"קוקט קוקט, זעהט א צדיק"
מטבע הדברים, קשה לסקור את מסכת חייו של אדם בכתיבה, על אחת כמה וכמה במאמר כתוב אחד, ובוודאי כשמדובר ביהודי שדמותו היתה רבת אנפין כמו רבי שניאור זלמן דייטש זצ"ל שיכול היה לנהל שיחת רעים לבבית עם אחד מגדולי האדמו"רים בדור, וכעבור דקות אחדות לשבת במבואה לבית המדרש עם בחור בן 16 ולנהל איתו שיחה באותה חביבות ובפשטות כאילו היה בן גילו.
ובכל זאת, בנו ר' שמעון מבקש להפנות זרקור לנקודה אחת נוספת: "אבא זצ"ל היה דבוק מאוד בצדיקי הדור ותולדותיהם. היה לו רגש עצום לנושא הזה של לראות צדיקים ולהסתופף בצל צדיקים, בין היתר זכה לבקר עשרות פעמים אצל הבאבא סאלי זיע"א בחיי חיותו בנתיבות, שאביו הגה"צ רבי יוסף אליהו זצ"ל היה ממקורביו הגדולים, וזכה להיות עד לישועות מופלאות מעל לדרך הטבע.
"אני זוכר כמו היום, מקרה שאירע כשהייתי ילד בכתה ב'. ביום בהיר, שעת בוקר שגרתית, מישהו נוקש בדלת הכיתה. המלמד פותח את הדלת ומי עומד? לא אחר מאשר אבי מורי. אני קפצתי מהמקום, אבא בא לקחת אותי מהחיידר? מה קרה? אני יוצא החוצה ומגלה שהוא הוציא מהכיתות גם את שני האחים שלי, היינו אז שלושה אחים בחיידר.
"שאלנו את אבא מה קרה, אבל הוא רצה לעשות לנו הפתעה. "נוסעים", הוא אמר, יצאנו לדרך, והגענו לבית המדרש של סלונים בירושלים. התברר שאחד מבני הדודים עשה ברית לבנו בסלונים, וברגע האחרון התברר לאבא שלי שהרבי בעל ה'נתיבות שלום' מסלונים עומד להיות הסנדק.
"אבא העמיד אותנו בשורה הראשונה ואמר לנו "קוקט! קוקט! זעהט א צדיק". תסתכלו, תסתכלו, תראו צדיק! אחרי רבע שעה אכלנו פרוסת עוגה ואבא החזיר אותנו לחיידר. זמן קצר לאחר מכן נסתלק ה'נתיבות שלום' זצ"ל, ואבא רצה שנספיק לראות את פני הצדיק כל עוד הוא חי אתנו בעולם הזה.
"האחים הגדולים שלי, ר' חיים יצחק ור' מתתיהו מספרים שפעם אחת אבא העיר אותם באמצע הלילה, עזר להם להתלבש, ולקח אותם לחתונה באולם 'בנות ירושלים'. הגה"ח רבי אהרן בלום שליט"א, מהוצאת ספרי בלום, חיתן אז ילד, ואבא שמע שהרבי מתולדות אהרן זצ"ל, צפוי לרקוד שם מצווה טאנץ. הוא העיר את הילדים בלילה, לקח אותם לחתונה שיראו את הרבי מתולדות אהרן, ולאחר מכן החזיר אותם למיטות.
"אבא עצמו היה אומר שהוא לא סולח לעצמו על כך שבצעירותו, הציע לו אחיו רבי מתתיהו ז"ל, לבוא איתו לראות את הגאון מטשעבין זצ"ל. אבא לא רצה ללכת אתו באותה הזדמנות, וזמן קצר לאחר מכן נפטר הגאון מטשעבין… הוא לא סלח לעצמו על כך שהוא החמיץ במו ידיו את ההזדמנות לראות דמות קדשו של אחד מגאוני הדור הקודם.
(מתוך מאמר נרחב בגליון 'לקראת שבת' שמות)