הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א
בפרשתן (מט יח), "לישועתך קויתי ה", פרשה זו יפה נדרשת בהלכות הקיווי והייחול אל ה'. כי הנה מתנה טובה ניתן לנו בני ישראל עם קרובו, שבכל עת צרה וצוקה נקווה ונייחל אל השי"ת מתוך אמונה כי הוא כל יכול, ואין מעצור לה' להושיע ברב או במעט, הוא אלוקינו הוא אבינו הוא מלכנו הוא מושיענו, והוא יושיענו מכל צרותינו ומלוחצינו!
"להודיע שכל קוויך לא יבושו, ולא ייכלמו לנצח כל החוסים בך". וכבר אמר דוד המלך בתהילים (לב י) "והבוטח בה' חסד יסובבנו", "באלוקים בטחתי – לא אירא מה יעשה אדם לי" (נו יב), "אך לאלוקים דומי נפשי כי ממנו תקוותי, אך הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט" (סב ו-ז), "הושע עבדך אתה אלוקי הבוטח אליך". כלומר, דוד המלך שבעצמו היה מסובל בעינוי מכות וסבל, מלמד אותנו לכל אורך הדרך כיצד לצלוח ולעבור את חיי הצרות והייסורים, ע"י הבטחון בה' האלוקים.
הביטחון הוא מנוחת נפש האדם, הוא נותן לו משגב ומשען, מבטח וישועה, ע"כ לעולם לא יתייאש איש יהודי, כי אף אם גדולה צרתו הרי כביכול הקב"ה גדול ממנה, ומתוך צרתו יוציאנו מאפילה לאורה, אם אך ישכיל לומר לישועתך קויתי ה"ג, לבטוח בו ולהשים משענתו על ה' אלוקיו, וכך אמרו חז"ל (מנחות כט:( מאי דכתיב (ישעי' כו ד) בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים' – כל התולה בטחונו בהקב"ה, הרי הוא לו מחסה בעולם הזה ובעולם הבא.
החי את חייו באופן כזה הרי חייו בעולם הזה הם 'חיים טובים', כי העולם הזה מלא מכאובים וקשיים, אי לאו 'תקווה' זאת הרי הוא דומה ליושבי חושך וצלמוות בבית האסורים, אבל התקווה והבטחון בה' הרי הם כמי שפתחו לו פתחים וחלונות גדולים בבית האסורים שמעתה שולטת ה'אורה' בכל פינה ופינה, וכל החושך מתפוגג ומתבטל כלא היה.
הנה נהגו לשלש ולהפך הסדר לישועתך קויתי ה', קויתי ה ' לישועתך , ה' לישועתך קיותי , כי אנו אומרים לאדם באיזה אופן שתסתובב ולאיזה צד שתפנה הינך נצרך לחסדי וישועת ה', ע "כ קוה לו תמיד.
באופן אחר פירשו , שרמז יש בזה לאדם השרוי במיצר , אף אם אינך רואה כל מקום ופתח לישועה , תדע שיכול לבוא מצד זה או מצד אחר או אפילו מצד שלישי.
***
הרי לפניכם 'אגרת' שקבלתי ממיודעי ומכירי ככתבה וכלשונה:
"לאחרונה עקב המלחמה, נחלש 'שוק' העבודה שבה אני מתעסק , ומצפים לישועה. ולכן, בכל ראשון, עשירי ועשרים לחודש למניינם (– ימים שבהם יורד חיוב האשראי מהבנק, ושאר חיובים), יש לי מחדש 'מלחמת קיום', ובכלל זה הלוואות טובות מחברים.
"ביום שני פר' מקץ היה כבר אחד עשר לחודש (מחרת העשירי) והייתי חייב להכניס לבנק סך 14,000 שקל , בכדי למלא את ה 'חור' – האשראי שיצא לי ביום האתמול , בצר לי נסעתי מיד לפנות הבוקר למירון לציון התנ "א רשב"י, שם התפללתי שחרית, אחרי שחרית נגשתי אל הציון ועמדתי להתפלל מעומק ליבי, ואמרתי במילים האלו: 'רבי שמעון, אני צריך היום ארבע עשר אלפים בבנק – עד סוף היום. כבר לוויתי מכל החברים, אין לי מהיכן להשיג את הסכום הזה, אין לי ממי לבקש, נגמרו לי דרכי ההשתדלות, על כן אבקש שר' שמעון יסדר לי את המעות, שיתכסה החוב בבנק, שיפעל בשמים כל מה שהוא יכול!'.
"וכך התחלתי את היום במלחמה עם עצמי, האם לנסות להשיג כסף (בדרך לא דרך), או לעמוד על 'קבלתי' ולא לפנות לאף אחד, ב"ה הייתי חזק ולא פניתי לאיש להשתדל על כסף זה . ולמעשה, פלאי פלאות נעשו עמדי מן השמים…
בשעה 1:00 בצהריים התקשר אלי קליינט (לקוח) שחייב לי כ 50 אלף ש"ח זה יותר מחצי שנה , וכבר לפני תקופה הפסקתי לפנות אליו על חוב זה, באשר ראיתי שה'בקשות' ממנו אינן מועילות. והנה זה פונה מעצמו אלי, ואומר לי, "יש בידי 14,300 ש "ח (לא את כל החוב), הגידה נא לי היאך וכיצד הנני מעביר אותם אליך!"…
"נתתי לו מס' הבנק שלי ותוך זמן קצר נתמלא כל החור בבנק. וראיתי בעיני כוחה של תפילה וכוחה של אמונה". ע "כ דברי האגרת.
***
עוד אמרו, כי ככל שמרבה האדם בתקוותו לה' הינו מתקרב אל ה' יותר, על כן, בפעם הראשונה נכתבה תיבת ה' כתיבה שלישית, בשנית כתיבה שניה, ובפעם הג ' תיבת ה' קודמת לכל (הגר"ז סורוצקין, אזנים לתורה פרשת ואתחנן ד"ה כה' אלוקינו בכל קראנו).
שמעתי מהרב מענדל פאלאק שליט"א מתושבי בני ברק יצ"ו מעשה נס ופלא שאירע לדודתו אחות זקנו (הרה "ח ר' אליעזר פריעדמאן מפה בני ברק, שנלב"ע לפני כמה שנים כשהוא בן ק"ב שנה) מרת מארקאוויטש בשנות הזעם בימי המלחמה, וזה דבר המעשה , כשנכנסו הרשעים לעירם אשר במדינות אונגארין ערכו שם סלקצי', והיו הכל עומדים שם באימה ויראה בפחד ובעתה מתוך ידיעה מה עומד לעלות בגורלם … באותה שעה עמדה האשה ושיננה לעצמה שוב ושוב – לישועתך קיויתי ה'… לישועתך קיויתי ה '… וחוזר חלילה, והיו דבריה נשמעים גם באזני הרשע שהיה ממונה עליהם.
והנה, מבטא שפתיה היה כמנהג המקום ולכן היה נשמע תיבת 'קיויתי' מלעיל – בהדגשה על אות ק' של קיויתי, כשבשפת הגויים בלשון אונגרי' משמעות תיבה זו היא מי יוציאני ויחלצני מכאן, הרשע שלא הבין 'לשון הקודש' חשב לעצמו שאשה זאת חוזרת לעצמה שוב ושוב 'מי יוציאני מכאן… מי יחלצני מכאן…'
מכיוון שכן, נכמרו רחמיו ונענה אליה בשפתו "איים קויתיעהם…" – שמשמעותו 'אני אוציא אותך ויחלץ אותך מכאן', וכה אמר לה: "אעשה עצמי כמי שאינו רואה , שאי רגלך לברוח למרחק מרחקים כפי יכולתך", וכך הווה , זה הגוי 'לא ראה' והיא נחלצה חושים, ופתחה במרוצה כל עוד נשמתה באפה, והגיעה לבית הכובסים (מכבסה ) של נכרים , ביקשה לעבוד שם ונתקבלה, שם עבדה עד תום המלחמה , כשנפשה נשארת לה לשלל מתוך כל בני המשפחה … משם היגרה לארה "ב והקימה משפחה לתפארת בליעה"ר, והכל בזכות אותו 'לישועתך קיויתי ה". נמצא, היא אומרת 'לישועתך קיויתי' לפני הקב "ה, ואכן אותו 'קיויתי' פעל פעולתו הטובה , וגרם שהקב"ה שמע 'אנקת אסיר ' והנהיג עולמו בהשגחה פרטית, שאותו 'קיויתי' יוציאה ממסגר וממות לחיים.
***
וכך מסופר על הרה"ק רבי משה מקאברין זי"ע (תורת אבות, מעשי אבות, קלה) וז "ל . פעם אחת ראה יהודי אחד שרוי בעצב גדול ושאל אותו מה זה ועל מה זה , וסיפר לו האיש ממצבו הקשה , אמר לו מרן ז"ל , איש ישראל כשהוא שרוי במיצר צריך שיאמר לישועתך קויתי ה', ואם מצבו נעשה חמור יותר יאמר קויתי ה ' לישועתך, ואם מצבו רע עוד הרבה יותר יאמר ה ' לישועתך קויתי …(וכלומר, שע"י כל אלו האמירות והתקוות יצא מאפילה לאורה ).
ובכלל זה, שככל שאומר לישועתך ה' ומשריש בעצמו הבטחון ומתקרב יותר אל הקב"ה הרי הוא כבר 'רואה' לנגד עיניו את הישועה, וכיוצא בזה מתאמרא בשם הגרי"ז מבריסק זי"ע על הפסוק (תהלים לז ג-ד) 'בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה, והתענג על ה ' ויתן לך משאלות לבך', שהפסוק השני מדבר על מדריגה גבוהה יותר בביטחון – שכל כך בטוח הוא בישועת ה ', שכבר עתה הינו מתענג כאילו כבר באה אליו הישועה , ובזכות זה אכן 'ויתן לך משאלות לבך'.
מן הענין לציין מה שסיפר הגה "ק רבי שלמה קאליש זי"ע (הובא בספר הזכרון זכרון שלמה) שפ "א שהה אצל הגה "ק רבי חיים מבריסק זי"ע , ובישיבתו ב'סעודה שלישית' שמע את הגר"ח יושב וחוזר בהתלהבות עצומה כעשרים דקות לישועתך קויתי ה', קויתי ה' לישועתך, ה' לישועתך קויתי"…
כללו של דבר, על האדם לחזור שוב ושוב על "לישועתך קויתי ה'", ולהשריש בעצמו בכל מצב שהוא נמצא את התקווה והייחול להקב"ה, ועי"ז באמת יוושע מכל צרותיו. והוא על דרך שקוראים את הפרשה 'שניים מקרא ואחד תרגום', שמרמז בזה על קריאת העניין, ואח "כ מתרגם ומפרש לעצמו 'בכל לשון שהוא שומע', ואח "כ חוזר וקורא, שעי"ז יוחדר בו היטב ולא ישכח, כך צריך לומר 'לישועתך ' ולפרש לעצמו – ב'מקום ' שהוא נמצא כיצד הוא מקווה לישועת ה' כי תבוא, ושוב יחזור עד שיהיו הדברים חקוקים בעצמותיו .
(באר הפרשה – ויחי פ"ד)