בבא קמא דף נז
השבת אבידה
החזון איש אמר פעם לבן אחותו רבי שמריהו גריינימן אינני מסוגל בנפשי להשמיד מכתבים אגרות וגלויות אשר בני אדם השקיעו בהם לב ונשמה יגון וכאב בעליית הגג בביתו נערמו נלקים מלאים ניירות מכתבים שזרמו אליו מכל קצוי תבל יום אחד טיפס ועלה ילד פלוני אל העליה חיטט בשקים פתח מעטפות ומצא בחלק מהן בולים בעלי ערך שצרפו הכותבים לצורך מכתב תשובה קרע הילד את המעטפות לגזרים ואת הבולים הביא אליו נרתע החזון אי"ש ושאל ובניחותא שאל אם זוכר הוא באלו מעטפות מצא את הבולים מפני שהתכוין לקיים מצות השבת ולהחזירם לשולחים את הבולים או תמורתם הכספית. לא זכר הילד מאומה. עמד איפה ושלשל מעות במחיר הבולים לתוך קופת צדקה שעמדה לפניו.
ומעשה שקיבל מכתב שאלה מן שמחירו רב לצורך משלוח התשובה מפני שזו הספיקה למענהו הקצר העיר לודז' בצירוף בול בינלאומי אך הוא השיב לשואל בגלויה פשוטה וביקש רשותו למסור את ההפרט בין המחירים לצדקה בכל המקרים האלה נהג לפנים משורת הדין לפי ההלכה כמבואר בפוסקים לא היה חיוב לטפל בבולים ששלחו אליו או לההזירם (ראה שו"ת מהרש"ם מברזאן ח"ב סימן רי, ב)
(החזון איש בדורותיו)