איטשע היה חריף, בקי ולמדן גדול. כשהוא היה עומד ומפלפל בהלכה ואגדה תוך כדי סיבוב אגודלו רעדו כותלי בית המדרש.
הוא היה סיני ועוקר הרים, מותיב ומפרק, ובעל מוח עצום. לשונו כתער מלוטש ושפתיו כחיצים שנונים. היפוכו של איטשע היה העשיל.
הוא ממש לא היה חריף, אלא איש תם יושב אוהלים. הוא מעולם לא עורר רעש ולא הקים רוח, אך הוא ישב לו בפינתו אשר בקלויז, רכון על הגמרא והוגה שעות על גבי שעות בתורת ה‘.
העשיל היה אברך בהצנע לכת, שייף עייל ושייף נפיק, מתפלל כראוי ירא ושלם. הוא לא היה בעל כשרון גדול, אך גם לא בעל התמדה קטן.
הוא ישב במשך רוב שעות היממה והגה בתורה, והוא משך עקב כך מבטי הערכה רבים מכל יושבי העיירה. כל הציבור העריך אותו, למעט איטשע.
איטשע הסתכל על העשיל בבוז כשהוא חושב בלבבו ”מה יש כבר להעריך את הבטלן הזה? הלא אין הוא חריף כמוני, וגם לא בעל כשרון, למה אם כן הציבור מעריץ אותו כל כך“.
איטשע קינא היטב בהעשיל, והוא חיפש דרך להראות שגם הוא חשוב כמוהו. ההזדמנות לא איחרה לבוא. איטשע והעשיל נזדמנו להם לנסוע להסתופף לשבת קודש בצל קדשו של הגה“ק מצאנז זי“ע.
’הצאנזער רב הרי הוא גאון עצום, מחשיב תורה ומשתעשע בהוגיה – בוודאי הוא יעריך אותי ויחלוק לי כבוד גדול‘ הרהר לו איטשע על הדרך, ’העשיל התמים יבין פעם אחת ולתמיד מי הוא התלמיד חכם החשוב בעיירה.
עיניים פקוחות היו לו להגה“ק מצאנז זי“ע. ברוח קדשו הוא הרגיש היטב את מחשבותיו של איטשע, ולגודל אכזבתו של זה – העשיל קיבל קבלת פנים חמימה ומסבירת פנים, כאשר הרה“ק מקבלו באהבה גדולה. איטשע לעומתו התקבל בקרירות, כאשר הרה“ק אומר לו שלום בשפה רפה וקוצר רוח.
איטשע ניסה להתנחם באמרו ’אך מקרה הוא‘, אך למחרת בתפילת שחרית טפחה לו המציאות המרה בפניו. העשיל חברו קיבל עליה לתורה כראוי, והוא – אפילו בהושטת המעיל לגולל לא כיבדו אותו.
איטשע נדהם מהיחס אליו ”אם המצב רע כל כך“ חשב בינו לבין עצמו, ”שגם בצאנז לא מחשיבים תורה ולומדיה, אז משיח חייב לבוא“.
בסעודה שלישית לא היה לו להיכן לפנות, והגיע בחוסר ברירה בתוך הבאים לצל הקודש, בעת שולחן הטהור של רעוא דרעוין נענה הרה“ק ואמר ”משיח כבר רצה לבוא, אבל כששמע מדוע הוא צריך לבוא אמר כי הוא איננו חפץ לבוא מסיבה זו“…
איטשע הבין היטב למי מכוונים הדברים.
**
”רביה“ק זכותו יגן עלינו הוא זה שהציל אותי“ חפן רבי איטשע הישיש את זקנו הלבן שנים לאחר מכן, ”באותה שבת נכנסו דברי קדשו באזני וחדרו לכליותי וליבי, מני אז הפכתי לאיש אחר“.
רבי איטשע הפך להיות אחד מחשובי היושבים בצל הרה“ק מצאנז, ולא מש ממנו כל ימיו.
מקור: 'דברות קודש, צאנז' – 'דעהו' ויגש תשפ"ד.