"וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ" (מד, ל)
יוסף מאשים את בנימין שהוא גנב, ובתגובה לכך מתחיל יהודה לספר את כל הסיפור המשפחתי שלהם, ומבקש להחזירו לאביהם.
ולכאורה קשה, במה עונה הסיפור של יהודה על האשמה? בנימין שגנב צריך להיענש?
זאת ועוד, הרי יהודה לא ידע שמדובר ביוסף. מבחינתו זהו מלך גוי. כיצד, אפוא, העלה על דעתו לשכנע את אותו גוי לוותר על העונש המגיע לבנימין לפי כל קנה מידה, באמצעות סיפור שנפשו של אביהם קשורה בנפש הנער, ואם הוא לא יחזור – האב ימות מיד, עוד לפני שיספיקו לדבר עמו? הרי מדובר במלך רשע, שונא ישראל, שמעליל עליהם עלילות. אם ישמע שעוד יהודי בארץ כנען עתיד למות, זה רק ישמח אותו…
האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצ"ל מתרץ את שתי השאלות הללו באמצעות תירוץ נפלא:
יהודה בא ואומר ליוסף: בנימין הזה הוא אבא לעשרה ילדים. הוא חי שנים אצל יעקב אביו, ומעולם לא שלח ידו בגניבה. והנה, אתה אמרת לעבדיך, שכאשר בנימין יגיע "הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו" (מד, כא), ואמנם כאשר באנו אתו עשית זאת, שמת עיניך עליו, כלומר: ישבת אתו לבד בחדר פרטי, לשיחה בארבע עיניים.
והנה, תראה מה גרמת בפגישה אחת – בתוך שעה אחת הפכת אותו מאדם נכבד, אב לעשרה ילדים – לגנב פשוט!
אתה רוצה לחנך אותו? אתה רוצה שהוא באמת לא יהיה גנב יותר? תחזיר אותו לאביו, אצלו מעולם הוא לא גנב! אם הוא ישאר אצלך, הוא יהיה אבא של כל הגנבים…
על הפסוק "ונפשו קשורה בנפשו" אומר בעל הטורים, שפעמיים כתובה במסורה המילה 'קשורה': כאן, ובמשלי (כב, טו): "אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר". בא הדבר ללמדנו, שכאשר נתפס נער באיזו איוולת או שטות, הדבר שבכוחו להסיר את האיוולת הזו הוא: "ונפשו קשורה בנפשו" – כשאבא אוהב את בנו אהבת נפש. בכוח אהבת האב, יכול הנער להיפרד מן האיוולת הקשורה בנפשו.
את המסר הזה מעביר יהודה ליוסף: דע לך, הדרך היחידה לגרום לבנימין להישאר בצדקותו, היא על ידי שתשלח אותו בחזרה לאביו. תראה מה קרה לו ביום אחד של ניתוק מאביו!
בדברי יהודה טמון מוסר השכל עצום, הנכון לכל אחד ואחד מאתנו: יום אחד של ניתוק, יום אחד בחברה שאינה ראויה עלול להיות הרה אסון. כמה צריך להיזהר מכך!
כאשר לוקחים נר ומעמידים אותו בחוץ – כל רוח מצויה מכבה אותו, אך כשמקיפים אותו בעששית, הוא נשאר מוגן, ולא זו בלבד אלא שבכוחו להאיר לכל העולם כולו.
כך הוא האדם. כשהוא מצוי לבדו, הוא עלול להיכבות. הוא חייב להקיף את עצמו בהגנה ובשמירה מפני רוחות העולם. רק כך יוכל להישאר מאיר, ולהאיר גם לעולם מסביבו.
אפילו אדם בדרגה של יעקב אבינו דאג לכך!
כאשר יעקב מגיע למצרים הוא שולח את יהודה לפניו לבנות לו בית מדרש. ולכאורה תמוה, מדוע צריך יעקב בית מדרש? האם לא יכול היה ללמוד בביתו? הרי מה עשו כל הזמן בבית של יעקב אבינו? כל הזמן רק דיברו בלימוד. לשם מה הם זקוקים לבית מדרש?
אולם יעקב ידע שהוא יורד לטומאת מצרים, ועליו לנקוט בצעד כלשהו כדי להינצל. לא מספיק לשבת וללמוד בבית, הוא צריך מחיצות של בית מדרש, הוא צריך שמירה. כשתהיינה לו מחיצות הגנה, הוא יוכל להאיר את כל מצרים ולהשפיע עליה שפע של ברכה.
(רבי גואל אלקריף שליט"א – שש באמרתך)