מאת: הרב משה מיכאל צורן
מה נפלאים הימים הללו! כה מאירים הם, כה מרוממים! בכל ימי השנה ההתנהלות שלנו בעולם מכוסה בערפל של 'טבע', של 'מנהג העולם', של 'הסתרה שבתוך ההסתרה', וחז"ל קבעו כי אף אסור לבקש לראות ניסים גלויים בעיני בשר. והנה, עכשיו, בחנוכה, הכל משתנה! הכלל הזה אינו תקף!
מניין לנו דבר זה?
כי מי ששכח לומר 'ועל הניסים' בברכת המזון בחנוכה, משלים זאת בתוך תחינות 'הרחמן' שבסוף ברכת המזון, ואז עליו להקדים תחילה ולומר "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה בימים ההם".
הרי לנו, שכעת אפשר לבקש על ניסים, ניסים גלויים ומוחשיים כמו שהיה במלחמת היוונים!
***
בחנוכה, ה'נס' הופך להיות חלק מהטבע! בימים אלו, הנהגת ה' את עולמו היא באופן של התגלות ניסית מובהקת, וכבר אין כל הבדל בין 'נס' לבין 'טבע'. כל אחד מרגיש את רבונו של עולם במוחש, בתוך ההתנהלות היומיומית הפשוטה!
קחו לידכם את הדריידע"ל (-סביבון), ותגלו בו תובנה מופלאה: בתלמוד ירושלמי מובא כי הקב"ה לא ברא בעולם שום חפץ מרובע. כל הנבראים היו במקורם עגולים, בלי זוויות. כל החפצים המרובעים שבידינו, נחתכו בידי אדם שהשתמש עם חפצי הבריאה ועיבד אותם לצרכיו. השולחן המרובע נוסר בידי אדם מתוך גזע עגול, הלבֵנים המחודדות נחצבו בידי אדם מתוך ההר העגול, הבגד וכנפותיו נתפרו בידי אדם מזרעי הפשתן העגולים, וכך הלאה. נמצא אפוא, שצורה עגולה מסמלת את מעשי ידי הקב"ה בטהרתם, וצורה מחודדת מסמלת את ההישגיות של האדם, את הטבע של 'דרך העולם' הנתון לכאורה בידי אדם.
ומה מתרחש כשנוטלים סביבון בעל 4 זוויות ומסובבים אותו? הוא מתגלגל ומסתחרר במהירות, עד ש… רואים אותו עגול לחלוטין!
במהירות הסיבוב, לא ניתן להבחין אם מדובר בחפץ חצוב או מגולף, אם יש בו עיטורים אמנותיים או שחרוטים עליו ציורים יפהפיים. רואים רק צורה טבעתית עגולה מסתובבת…
כי אכן, כשמגיעים ימי חנוכה, ימים של התגלות ניסית, אנו מבקשים להכריז שאין שני נפרדים. אין 'ידי שמים' ולעומתם 'ידי אדם'. כי גם כל מה שהאדם עושה על פי טבע, זה עצמו 'בידי שמים'!
הנס הוא הטבע, והטבע הוא נס!
***
אל מרנא ה'חפץ חיים' הגיע פעם יהודי ותינה לפניו כי זוגתו ביקשה ממנו שיזכיר אצל הרבי כי אין לו פרנסה ושהרבי יואיל לברכם. נענה ה'חפץ חיים' ואמר: "איני מבין, עני אחד שולח את העני השני להזכירו בפני העני השלישי? והלא הגביר הגדול כאן וניתן לפנות אליו ישירות?"…
בחנוכה, מדליקים את האור, קץ שמים לחושך, ואז רואים בבירור את הגביר הגדול כאן. אליו נפנה. לא צריך מתווכים ולא שליחים. הוא כאן. נדבר אליו ישירות.
***
רבי אברהם בן הרמב"ם כותב בספרו 'המספיק' כי גם אדם הספון וטמון במערה חשוכה, יידע מתי יום ומתי לילה. גם אם אנו נמצאים במערה חשוכה – כשמגיע אור החנוכה, זה מבליח וחודר פנימה. חנוכה הוא חג הגלויות, שמחזיק את בני ישראל בגלות. אור החנוכה יכול אפוא להאיר גם את הפינות האפלות ביותר.
ובשעה זו של הדלקת הנרות נזכור כי, "משכיל לדוד בהיותו במערה תפילה", דוקא מתוך המערה נישא תפילה ונבקש בקול גדול: "חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה; נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה; כִּי אָרְכָה לָנוּ הַשָּׁעָה. וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה; דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעֶה שִׁבְעָה". זו גם העת לבקש "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבו תינו בימים ההם", שנזכה לראות בגלוי את הנס שבחיינו, לראות בעיני בשר את גודל הטובה שהקב"ה עושה עמנו בכל צעד.
א-גוט'ן חנוכה! שנזכה ויאירו לנו הימים הללו על כל ימי השנה כולה, ונראה חסדי השם.
(מתוך קובץ 'קול ברמה' חנוכה תשפד)