מסדר את הזמנים
סיפר לי ידידי א': יום חמישי שעבר, אני שם לב שמחר העשירי בחודש, זה היום שבו יוצאים התשלומים השונים מהבנק. הארנק שלי ריק, אבל הבנק מצידו לא מתחשב.
אם לא יהיה כסף בחשבון אני אתחיל במסכת "חגיגה"…
אני מתפרנס מכתיבת סת"ם.
סיימתי השבוע לכתוב פרשיות עבור שתי זוגות תפילין שהזמינה יהודיה מארצות הברית, לכבוד הבר מצווה של נכדה.
הסיכום בינינו היה שאני אעביר את הפרשיות לגיס שלה שמתגורר בכפר חב"ד, והיא תשאיר אצלו את הכסף לתשלום, בסך תשעת אלפים ש"ח.
כעת שאני זקוק לכסף בדחיפות, חשבתי להעביר לה את התפילין ולכסות את החור בבנק באמצעות התמורה שתתקבל.
דא עקא, את הפרשיות מסרתי למגיה שיעבור עליהם כדין, וכעת הוא כמו צלל למצולות, זה מספר ימים שאני רודף אחריו, ואין קול ואין עונה.
לא נותר לי אלא לייחל לחסדי ד', אשר עזרני והפליא חסדיו עמי ועם בני ביתי מעודי ועד היום הזה.
בשעה 6.00 אחר הצהריים קיבלתי טלפון מרעייתי שתחיה.
קרובת משפחתה נפטרה מהעולם בשיבה טובה, וצריך לנסוע להלוויה שתתקיים בשעה שמונה בערב בדיוק במקום מגוריה… בכפר חב"ד.
עלינו לצאת מיד לדרך.
סיכמנו שהיא תצא מהעבודה, ואני אבוא לאסוף אותה ונצא לדרך.
עוד טרם הגעתי למקום העבודה שלה, ואני מקבל שיחת טלפון מהמגיה!
הפרשיות מוכנות ואפשר לבוא לאסוף אותן.
שמחתי שמחה גדולה על הפתרון המסתמן, אספתי את הפרשיות, והתקשרתי אל הלקוחה מארצות הברית לדווח שאני בדרך לכפר חב"ד, ואני מבקש ליצור קשר עם הגיס שלה, ר' שניאור, שאמור לקבל את הפרשיות עבורה.
ואז התברר להוותי כי צצה בעיה חדשה…
ר' שניאור מגויס מאז שמחת תורה לזיהוי חללים בעוטף עזה, ואיננו נמצא כלל בכפר חב"ד…
ייחלתי בכל לבי באמונת אומן שמי שסידר את העניינים עד לכאן יסדר את העניינים גם בהמשך, בפרט שאנו עוסקים בהלוויות המת שעליה נאמר שאדם אוכל פירותיה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.
כשהגענו לכפר חב"ד התברר דבר מדהים.
ר' שניאור שהיה מגויס למשימת זיהוי חללים, נמנה על אנשי החברא קדישא בכפר חב"ד, וכשהודיעו על הלוויה בכפר חב"ד הוא מיהר לשוב לכפר כדי לנהל את הלוויה!
בפתח של בית העלמין נפגשנו, מסרתי לו את הפרשיות והוא העביר לי את התשלום, והכל בא על מקומו בשלום.
לא היה כאן שום "נס גלוי", אלא רק ידו הרחומה של אבינו שבשמים שסידר את ההתרחשויות באופן מפליא, כאשר המגיה התקשר באופן ממש לא צפוי ברגע שעמדתי לצאת מהעיר, והספיק למסור לי את הפרשיות רגע לפני שאני יוצא לכפר חב"ד בצורה שלא תוכננה מראש, והגיס שצריך לקבל את הפרשיות ולשלם עבורם מגיע ישירות מאיזור המלחמה ברגע שאני זקוק לו. הרי אני בוודאי לא הייתי נוסע לעוטף עזה…
הכל "בעתו", כשהקב"ה מנהל את הפאזל בתוכנית מדוייקת.
(הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א – בטחוני בצורי)