עמוד יומי עם גישמאק – ברכות טז.
בעמוד היומי היום (ברכות טז.) אנו לומדים קטע גמ' מופלא, אשר הרבה לקחי חיים אפשר לדלות הימנו. אך מקודם הבה נחזור בקצרה שוב.
הגמ' מספרת שרבי אמי ורבי אסי היו קושרים חופה לשמחת נישואי רבי אלעזר, אמר להם החתן רבי אלעזר: "אדהכי והכי איזיל ואשמע מלתא דבי מדרשא, ואיתי ואימא לכו" – בינתיים אלך לבית המדרש ללמוד, ואחזור ואשמיע לכם מה ששמעתי!
ממשיכה הגמ' לספר: "אזל, אשכחיה לתנא דקתני קמיה דרבי יוחנן: "קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה, באמצע הפרק – יחזור לראש, בין פרק לפרק – יחזור לפרק ראשון, בין כתיבה לכתיבה – יחזור לכתיבה ראשונה". אמר ליה רבי יוחנן: "לא שנו אלא שלא פתח ב'למען ירבו ימיכם', אבל פתח ב'למען ירבו ימיכם' – סרכיה נקט ואתי (- אין לטעות מכאן עד אמת ויציב ואינו צריך לחזור אלא לאמת, שהפרשה שגורה בפיו. רש"י). אתא ואמר להו".
אמרו לו רבי אמי ורב אסי: "אילו לא באנו אלא לשמוע דבר זה – דיינו!"
מעשי ביותר: שלושה לקחי חיים מפליאים!
בראשונה יש להתבונן:
- לכאורה יש להבין בשביל מה הקדימה הגמ' לספר לנו שרבי אמי ורבי אסי בנו חופה לרבי אליעזר, והרי אם חז"ל רוצים ללמד אותנו את ההלכות ששמע רבי אליעזר בבית המדרש יכלו לומר לנו את ההלכות גם ללא הקדמת הסיפור!
- פלא פלאים! רבי אמי ורבי אסי מגדולי חכמי האמוראים אשר היו בקיאים בכל התורה כולה שומעים את ההלכה שהקורא קריאת שמע חוזר לראשו, ואומרים לחתן אשר תכלית ביאתם היתה לשמחו ביום חופתו ולא זו בלבד אלא שעמלו וטרחו בעצמם לקשור לו חופה יפה ומהודרת: אילו לא באנו אלא לשמוע דבר זה דיינו!
מה הפשט?
- רבי אמי ורבי אסי שהלכו לבנות את חופתו של רבי אליעזר, הרי היו אלו גדולי עולם המעניקים חמה בקומתם, שכל רגע היה מנוצל אצלם ללימוד התורה וקניינה, ובכל זאת רואים אנו בגמ' כאן שהתעסקו —
במה? בקשירת חופה!
והדבר אומר דרשני!
אכן לכשנתבונן בדברי הגמ' נזכה ונבחין בג' לקחי חיים מפליגים המחייבים כל אחד ואחד מאיתנו.
- אכן רבי אמי ורבי אסי עמלי התורה היו, וכל מאווים רק בה היו, אך זה מה שמלמדים אותנו רבי אמי ורבי אסי: עיקר תכלית חיינו הוא בעשיית רצון אבינו שבשמים – ואם כי ברוב הימים תכליתנו הוא לעמול התורה הקדושה בשמחה – הרי שאם עתה רצון השי"ת הוא לקשור חופה לרבי אליעזר – נעשה זאת בשמחה!
לאמור: עבדי השי"ת אנחנו, ורצונו – רצונינו!
- ובכל זאת, על אף שזה היה רצון השי"ת שיבנו חופה עתה, שמחו אלו על כל טיפת תורה שהיא מים החיים כמוצא שלל רב, עד כדי שכשרבי אלעזר חזר והלכה בהלכות קריאת שמע בידו, הודו לו גדולי עולם אלו בכל ליבם ונפשם עד כדי אמירת: אילו לא באנו אלא לשמוע דבר זה דיינו!
- מנגד – וזהו לקח החיים האקטואלי והשימושי ביותר – רבי אליעזר הוא הרי חתן, והיום הוא יום חתונתו ויום שמחת ליבו, יום שבו האדם מרוכז ונתון בדרך כלל אך ורק בתוך עצמו ואין דעתו פנויה לקליטת עניינים מבחוץ, ולפי זה קבעו חז"ל באמת שהחתן פטור מק"ש בגלל טירחותיו ובלבול נפשו.
אכן רבי אליעזר – אחת היא לו, חשיבות הזמן בעיניו היא מעל הכול! רבי אלעזר עומד לפני החופה ונשארו כמה רגעים, מיד הוא מנצל אותם
ל- מה?
נכנס הוא לבית המדרש לשמוע דבר הלכה!
"והגית בו יומם ולילה " – פשוטו כמשמעו!
ניצול הזמן בצורה מבהילה!
מבהיל על הרעיון!
למה נותנים לחתן שעון זהב?
כך מסופר על בעל ה"אמרי אמת מגור זי"ע שאמר: "השעון הוא ספר מוסר הכי טוב! כי ממנו לומדים שהשעה שעוברת שוב לא תחזור" והוסיף על כך ה"אמרי אמת": "ומדוע נותנים לחתן שעון של זהב? בכדי שידע שכל רגע ורגע שווה זהב!"
עוד מספרים על האדמו"ר מגור שמאוד היה מקפיד על שמירת הזמן, פעם קבע להיפגש עם רב מפורסם בשעה מסוימת בתחנת הרכבת, ומשום מה הרב איחר במספר דקות כיוון שראה האדמו"ר מגור שהרב איחר חזר הרבי לביתו .
לאחר זמן מסוים ביקש הרב להיפגש עם הרבי בשנית, סירב הרבי ואמר לו: "לקח לי זמן רב להשלים את אותם הדקות שהמתנתי לך בתחנת הרכבת!"
נצעד אף אנו בעקבי הדורות וננצל את זמנינו ללקוט שושנים בעמקי התורה ונתיבותיה, ובכך יהיו ימינו 'באים בימים' תדיר!