מספר ר' פנחס ראזען מביתר:
שניצל אורז ואפונה!
סיפרתי בשבוע שעבר על בני יעקב שלמה בן חיה לרפו"ש,
המאושפז בבית הרפואה, שחייו ניצלו בזכות לימוד אור החיים הק' מידי יום ביומו.
ב"ה מצבו משתפר, ובשבת האחרונה כבר הסב יחד עמי לסעודת שבת באולם הכנסת אורחים של בית הרפואה.
אני רוצה לספר לכם עובדה שאירעה עמי שם לפני שבת.
ביום חמישי בערב שהיתי שם יחד עם ב"ב.
היינו אחרי כמה ימים של שהיה ממושכת יחד במקום זה, רחוק מהבית.
ב"ה יש אנשים טובים שמביאים מידי פעם מזון קל ומיני מתיקה.
אבל הגיע ליל שישי, והרגשתי כי נפשי קצה בכל אלה.
חשתי צורך דוחק בארוחה של ממש. ארוחה מבושלת. טעם של אוכל ביתי מבושל.
פניתי להקב"ה ואמרתי:
טאטע זיסער. אני מבקש ממך שתזמן לי בטובך ארוחה.
איני זקוק לתרנגולת פטומה ויין ישן, כמו האורח של רבא, אני מבקש דברים פשוטים יותר. שניצל אורז ואפונה.
אני יודע שיש מי שירים גבה למקרא השורות הללו. אבל הקב"ה שלח אותי לעולם עם מנה כפולה של ייסורים והתמודדויות, וכך סיגלתי לעצמי, לדבר עם הקב"ה כדבר ילד אל אביו ואמו הרחומים. אין לי מישהו אחר בעולם.
הפעם, גם רעייתי שתחיה הביטה בי כאומרת:
הרחקת לכת הפעם עם הדרישות המפורטות והתפריט המדוייק שאתה מזמין לעצמך בפרוזדור המחלקה של הדסה עין כרם…
דקות לאחר מכן עבר לידנו יהודי בגיל העמידה ובידו שתי מנות ארוזות…
הגענו לפה לבקר בן משפחה, והבאנו עמנו ארוחת צהרים ממסעדת "הדר גאולה" כדי לסעוד עמו בצוותא.
קנינו 10 מנות ולמעשה רק שמונה נאכלו.
חבל לנו שייגרם כאן "בל תשחית", המנות הללו עומדות להזרק לאשפה.
התאבו לעשות מצוה ולאוכלם?
מלמלתי מילות תודה ונטלתי מידו את המנות הארוזות בעוד רעייתי מביטה בי בעינים קמות.
פתחתי את אריזת המנות.
היה שם, איך לא. חמים וטריים, ועשויים היטב.
שניצל אורז ואפונה!
עֵֽינֵי־כֹ֭ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ, וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן־לָהֶ֖ם אֶת־אׇכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ
בעתם לא נאמר אלא בעתו,
מלמד שכל אחד ואחד נותן הקב"ה פרנסתו בעתו.
[גמ' כתובות סז:]
בעתו: הכל לפי מה שהוא צריך, כל יחיד ויחיד לפי לימודו
רש"י שם