מספר ר. שליט"א:
יש לי בן, שלמה שמו, בחור צדיק וירא שמים בגיל עשרים ושתים.
ככלל הוא לא מאד בריא, וסובל מ"שושנה" ברגל מפעם לפעם. ביום שבת בראשית אחה"צ הוא סיפר לי שקיבל שוב "שושנה" ברגל.
הלכנו במוצ"ש לקופ"ח שם נתנו לו אנטיביוטיקה דרך הוריד, ולמחרת ביום ראשון שוב פעמיים. ביום ראשון בלילה בשובו מהמרפאה, בכניסה לבנין הוא השתרע על הארץ ללא התראה מוקדמת. הזמנתי אמבולנס אשר לקח אותנו בדהרה לבית הרפואה הדסה עין כרם, שם הוא אושפז למעקב, כשהוא מחוסר הכרה.
ביום שני בבוקר רעייתי מתקשרת אלי מבית החולים, ש"הרופאים מודאגים מאד", המדדים יורדים בלי סיבה מובנת, לחץ הדם הולך ויורד, ועלינו להיות מוכנים לגרוע מכל רח"ל… החשתי פעמי לבית החולים תוך כל גופי רועד. שאלה של חיים ומוות באופן פתאומי לבחור במיטב ימיו, למותר להסביר מה זה אומר להורים.
בכניסה לבית הרפואה פגשתי יהודי בעל צורה. סיפרתי לו על המצב הנואש, וביקשתי ממנו לברך את בני. הוא אמר לי כך: אומרים בתפילה יוצר אור, אחר כך אומרים "בורא רפואות". מה ההבדל בין יצירה לבריאה? יצירה היא כאשר לוקחים חומר קיים ויוצרים ממנו צורה חדשה. בריאה היא כאשר בוראים יש מאין.
הקב"ה "בורא רפואות", גם אם לא קיימת תרופה למחלה, הקב"ה יכול בין רגע לברוא עבור בנך תרופה חדשה שלא קיימת עדיין. הדברים חיזקו את לבי במעט.
בשעה 10.30 בבוקר נכנסתי לבית החולים, וכאשר ראיתי את בני מוטל בטיפול נמרץ ואת צבע פניו הנוראי פרצתי בבכי ואמרתי: "ריבונו של עולם, אינני ראוי לניסים ובוודאי שלא בזכות מעשי. אבל זכות אחת יש לי.
"אני מקפיד ללמוד מעט חומש עם אור החיים בכל יום. אנא עזרני ושלח ישועה לבני היקר בזכות רבינו בעל אור החיים הקדוש!".
אני אברך ליטאי. לפני כמה שנים החלטתי ללמוד חומש עם מפרשים על הסדר, לא על פי סדר פרשיות השבוע, אלא על מנת לעבור על כל מפרשי התורה. כך הגעתי ללימוד אור החיים, ומצאתי שם את שאהבה נפשי. יש ממש הרגשה של דבקות בה' כשאני לומד אור החיים, יותר מבלימודי בספרים אחרים. הרגשה של לימוד שמימי ומרומם את הנפש.
כך ישבתי עכשיו במר נפשי והתחננתי להקב"ה שיושיע את בני בזכות הלימוד הזה, עליו אני מקפיד מאד שלא להחסיר אפילו יום אחד.
לא חלפו אלא מספר דקות! ואשתי הבחינה בתזוזה אצל הבן, ומיהרה לקרוא לאחות. האחות נכנסה ומיד מיהרה להזעיק את הרופא: הכליות חזרו לפעול! לא עבר זמן רב והרופא בישר כי גם הכבד נכנס לפעולה. נס התרחש! מלאי עידוד מהסימנים המבשרים טוב ישבנו שם והעתרנו בתפלה להמשך החלמתו של שלמה, כך ישבתי שם כמה שעות עד שנרדמתי.
בשעה 5.15 אחר הצהריים, אח בית החולים מעיר אותי. כשהתעוררתי וראיתי אח מולי, נבהלתי מאד, ושאלתי מה קרה, אם אלו הרגעים האחרונים חלילה? לא! עונה האח. בנך שלמה התעורר, ומבקש בדחיפות תפילין, לפני השקיעה! קמתי בזריזות והבאתי לשלמה מים לנטילת ידים.
אחר נכנסתי בזריזות לחדר סמוך וביקשתי להשאיל תפילין. הנחתי לשלמה תפילין של ראש בלבד, תפילין של יד הוא לא יכול היה להניח, כיון שידו היתה מחוברת לצינורות שונים, ושלמה בירך בדבקות שתי ברכות. שלמה סיפר כי לפני ככמה שעות הוא הרגיש כמו מחבלים שעומדים סביבו ונשמתו רוצה לצאת מגופו, אך לפתע הוא שמע קול נעים קורא אליו: שלמה קום, תיכף החמה שוקעת ולא הנחת עדיין תפילין!
מאז מצבו ב"ה בשיפור מתמיד.
ביום שישי בבוקר הרופא שטיפל בו ניגש אלי ואמר: "אינני יודע להסביר מה התרחש פה. הייתי חושד בכם שפשוט החלפתם את החולה… אבל זה אותו בן אדם! צריך לומר שיש אלוקים שמנהל את העולם והגיע הזמן לחשב את מסלול חיי מחדש!"…
(הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א)