יעקב פלד, הוא בעל מלון גדול ומיוחד הממוקם על אחד מחופי הארץ. המלון קנה לו שם יוקרתי, כך שרק בעלי יכולת גבוהה, יכולים להרשות לעצמם להתענג בפאר והדר של מלון זה. אך כמובן, שניהול מלון מסוג זה דורש מאמץ גופני ונפשי כאחד שכן יש לשים לב עד לפרטים הקטנים והשוליים ביותר.
יום אחד, החליט יעקב כי הוא חייב לקחת פסק זמן ולנפוש יחד עם בני משפחתו, לפחות ל"סוף שבוע". דבר אחד היה ברור לו, אם הוא רוצה חופשה אמיתית, הוא לא יכול לנפוש במלון שלו שכן העבודה והטרדות ימשיכו ללוות אותו… לכן הוא הזמין חדרים ב'צימר' מרוחק בצפון הארץ. לפני שיעקב נסע הוא דאג להדריך את סגנו, יוסי, בכל הפרטים הקטנים וביקש ממנו לא להתקשר אליו בשום נושא שבעולם כי הוא רוצה להרגיש חופש אמיתי ללא טרדות המלון.
שמח וטוב לב יצא יעקב עם משפחתו לצפון.
תוך כדי שהם מתכוונים להכנות השבת מצלצל הפלאפון. יעקב מנסה להתעלם אך הצלצול לא פסק. בלית ברירה הוא עונה לפלאפון:
"הלו, כן יוסי מה קורה?"
"יעקב, אל תשאל!!! פרצה שריפה במתחם פחי האשפה של המלון! מכבי האש חוששים שהאש תגיע לחדר הגז ואל המלון כולו! המשטרה מפנה את כל אורחי המלון. יש לך חפצים חשובים שאתה רוצה שאוציא מהמשרד…?! יש לך רעיון איזה בית מלון יוכל לקלוט את אורחי המלון?"
"יוסי, זה בכלל לא מצחיק, אתה רציני?"
"נראה לך שאני צוחק בענין כה רציני? טוב, אני חייב לנתק, המשטרה מוציאה אותי מפה, השבת נכנסת עוד שתי דקות בדיוק, שיהיה לך שבת שלום וחופשה נעימה עד כמה שאפשר… תתפלל לפחות שלא יהיו אבדות בנפש…"
השיחה נותקה, ויעקב לא ידע את נפשו. הוא נשאר מהשיחה חרד, מבולבל ומתוח. חוץ מהחשש לחיי אורחי המלון כמובן, היה לו חשש על מלונו המפואר בו השקיע את רוב שנותיו, כספו ומרצו, כעת – עומד בסכנה… והוא אפילו לא יכול להתעדכן מה המצב, כי השבת נכנסה. איך כל זה קרה? הלוואי שלא יהיו אבדות בנפש… אם אחד מהעובדים התרשל וזרק סיגריה בוערת לאשפה זו רשלנות והביטוח לא יכיר כלל בשריפה כנזק.
יעקב התלבש לכבוד שבת ואז נזכר בפירושו של רש"י על הפסוק: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" – כשתבוא שבת, יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה.
יעקב החליט כי השבת הגיעה ויש לו ציווי מהבורא לשבות ולשכוח מהכל וכן יעשה ויהי מה, שהרי גם ככה לא יוכל להועיל כלום אם ישקע במחשבות ודאגות. אסור לו להחמיץ את החופשה הכפולה שלו – חופשה שנתן לו הקב"ה וחופשה שנתן לעצמו מטרדות המלון.
"אבא… מה אתה חושב שקורה שם כעת? מה יהיה על המלון? כמה יעלה לשפץ נזק כזה, לדעתך?"
"עכשיו שבת! לא מדברים על דברי חול, עלינו רק להתפלל שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר".
קבלת שבת החלה, "בואי כלה בואי כלה שבת מלכתא" מקום מיוחד השארתי לך בליבי דווקא ביום שבת זה, חשב יעקב לעצמו.
כך במשך כל השבת הדחיק יעקב את מחשבותיו, למרות שנתקל בשאלות ורמזים מבני משפחתו על עסקי המלון אך הוא סירב להתייחס ורק אמר להם, "שבת". כמובן שאין לתאר את גודל הניסיון של יעקב במצב שכזה, כי סוף סוף גם לו לא היה קל, אך ככל שהשעות עברו הוא הרגיש מין טעם מתיקות של רגיעות. באמת הצליח להתנתק מהכל, שבת כזו לא הרגיש מעולם, מין שלווה פנימית וביטחון בה', מה שיהיה יהיה, הרי גם זו לטובה.
לאחר תפילת ערבית של מוצאי שבת, יעקב נשאר עוד כמה דקות בבית הכנסת, כדי לזכות בעוד כמה רגעים אחרונים של שבת מתוקה שכזו, בה זכה לעמוד בניסיון שהעמידו לו משמים. הוא אכן הצליח לשמור את השבת כהלכתה. כשחזר מבית הכנסת, כבר יוסי היה על הקו:
"יעקב, שבוע טוב באמת! היה נס גדול! הכבאים הצליחו להשתלט במהירות על השריפה הגדולה והנזק מזערי, רק מכולות האשפה נשרפו! בטח הרסתי לך את כל השבת, אני מצטער, הייתי חייב לעדכן אותך ולהתייעץ אתך מה לעשות".
"לא, דווקא בזכותך זכיתי להבין מהי 'שביתה' אמיתית, ומה הוא 'ביטחון' אמיתי. ברוך ה' זכינו לשמור את השבת והשבת שמרה עלינו".
(הסופר הרב צבי נקר)