הייתי רוצה להפגיש כמה וכמה אנשים עם היהודי המתוק שפגשתי בשבת האחרונה.
בחורים ואברכים תלמידי חכמים ופשוטי עם, שמרגישים 'למה זה אנוכי'… מה כל העבודה הקשה הזו שווה? למה אני נמצא בכזה 'סחרור'…
הרי עם שוך הדי תקיעת השופר במוצאי היום הקדוש, מקסימום עם סיום הריקודים של מוצאי שמחת תורה, אני אחזור למה שהייתי כל השנה, נשוב יחד לדרגה הרגילה של משך כל השנה, אז אין את ההתעוררות המיוחדת של הימים האלו, אז אין את החשק להשקיע כל כך בכל חלקי עבודת ה'.
למה עובדים כל כך קשה עכשיו? מה התועלת, הרי כלום לא יישאר מזה?
נשמע מוכר? מרגיש לכם כואב?
אז כאמור, חבל שלא פגשתם יחד איתי את היהודי המתוק ההוא מהקידוש בשבת בבוקר…
הוא ישב מולי, יהודי שעמל לפרנסתו אבל נשאר אברך וישיבתי בכל נימי נפשו, והוא זרח מאושר. הוא פשוט קרן משמחה.
"כמה אני אוהב את הימים האלו", שח לי בהתפעלות.
"איזו הכרת טובה יש לי לבורא כל עולמים שנתן לי את הימים הקדושים האלו", נם לי היהודי בהתרגשות.
אם לא הימים האלו מי יודע איפה הייתי היום. תבין, הוא מסביר לי, כל השנה אני עמל לפרנסתי, עובד קשה, אין לי זמן וכח להשקיע כמו שאני רוצה ברוחניות. שלא תבין לא נכון, הוא מסייג, אני הולך לשיעור דף היומי קבוע, מתפלל במניין כמו שצריך, עושה כל מה שאני יכול…
אבל אני רוצה יותר… אני מעדיף להיות אברך ששום דבר לא מעניין אותו רק דף הגמרא, אני מעוניין לשבת כל היום ולעסוק רק בחיי רוח. אבל אין לי אפשרות, בורא העולם נתן לי את הזכות לפרנס את משפחתי בעמל רב. זה התפקיד שלי ואין לי אופציה אחרת. אז שבח לקל, זה מה שאני עושה.
אבל פעם בשנה מגיע החודש הזה ומחייה אותי, אלול ועשרת ימי תשובה הם הדלק שלי לכל השנה. אז יש לי את הכוחות להשקיע, אני מתעלה מעל עצמי בכח סגולת הזמן ומוצא יותר שעות ואפשרויות להידבק בו יתברך, בכל מיני צורות…
אם לא הימים האלו הייתי שוקע בגשמיות עוד שנה ועוד שנה, מי יודע לאיפה הייתי מגיע…
במוצאי יום כיפור, כשצריך לחזור לחיים הרגילים אני קצת נהיה עצוב, הדכדוך מתחיל להשפיע עלי, עד שאני נזכר שהנה… עוד כמה חודשים מגיעים שוב הימים הנפלאים האלו…
אוי… כמה שזה מתוק לשמוע את זה… כמה שזה מדרבן להקשיב למילים האלו… חבל שאי אפשר להעביר על גבי הכתב את הפנים שלו כשהוא אמר את זה…
כל אותם שלא מוצאים את עצמם בימים האלו, כל אותם שחשים שהם עובדים על עצמם או כביכול על קודשא בריך הוא, כל אלו שלא מבינים 'מה העבודה הזאת לנו היום'.
הסכיתו נא לדברים התמימים והנכונים הללו!
הנה בא יום הקדוש, מגיעים הרגעים הנעלים בשנה, לא ניתן ליצר לבלבל אותנו!!
זה הזמן לעלות על הרכבת ולחזור למקור, להגיע לנקודת ההתחלה. אף אחד לא מצפה שתעמוד בכ"א שבט באותה דרגה של יום כיפור, אבל אם לא תתעלה ביום כיפור ולא תגיע לנקודה ממנה התחלת את העבודה הרוחנית, אז בתאריך ההוא או בכל תאריך אחר אתה תאחז באמת הרבה מתחת…
זה הזמן וזו השעה לחטוף עוד ממה שאפשר.
גמר חתימה טובה ושנת גאולי באה.