"זכור לנו חסד נעורים ואל תשליכנו מביתך בזקנותנו" – "אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ"
רבי אברהם מרדכי סלומיאנסקי מביא מעשה שהיה עם הצדיק ה"אוהב ישראל" מאפטא:
יום אחד באו אליו בני זוג זקנים. שאל אותם הרבי: "מה רצונכם?"
אמר הזקן לרבי: "אני רוצה לגרש את אשתי ולתת לה גט פיטורין"…
התפלא ה"אוהב ישראל": "הרי אתם נשואים עשרות בשנים, ומה נזכרת כעת? מה קרה?"…
אמר הזקן: "כל השנים אשתי תפקדה בבית בחריצות רבה, אך בשנים האחרונות היא כמעט שאינה מתפקדת – לא מבשלת, לא מכבסת ולא מגהצת. אינני יכול להמשיך ככה"…
אמר לו ה"אוהב ישראל": "הרי היא לא השתנתה לרעה מזדון לבה, משנאה או מחוסר נאמנות כלפיך, אלא הכל נובע מחמת זקנותה. השנים עושות את שלהן, היא הזדקנה ותש כוחה. מדוע אינך זוכר לה חסד נעורים? מדוע אתה מתעלם מכל השנים היפות שבהן היא ניהלה את הבית ביד רמה? וכי כך נאה לעשות לאשת נעורים – לזרוק אותה מהבית בזקנותה, רק בכלל שכבר אין לה כוח לפעול בחריצות ובמרץ כאשה צעירה שכוחה במותניה?"
ואז נשא ה"אוהב ישראל" מאפטא את עיניו לשמים ואמר: "ריבונו של עולם! עם ישראל, עם סגולתך, היו נאמנים ומסורים לך ועבדו אותך בלבב שלם. אלא שאחרי מאות שנים של סבל וגלויות ורדיפות תש כוחנו, ומחמת כך כבר אינם עובדים אותך כראוי. אנא ממך, אל תגרש אותנו מפניך וזכור לנו חסד נעורים!"
בזאת הוא הסביר את מילות התפילה: "אל תשליכנו לעת זקנה ככלות כוחנו אל תעזבנו". אנו אומרים לקב"ה: "ריבונו של עולם, כשהיינו צעירים עבדנו אותך במרץ ובדבקות, וכעת שקפצה עלינו זקנה, תש כוחנו ושוב איננו עובדים אותך כראוי – זכור לנו חסד נעורים ואל תשליך אותנו מביתך בזקנותנו".
(רבי שלמה לוונשטיין – מתוק האור סדר תפילתנו)