ראש פעם אחת באתי לארצות הברית זמן קצר לפני ראש השנה, וביקשו ממני לדרוש ברבים. פתחתי ואמרתי להם: "אתם מאמינים – בעומק הלב, באמת ובתמים – שראש השנה קובע משהו, או אתם לא מאמינים? אם אתם מאמינים, אני אומר לכם ככה: יושבים כאן יהודים נחמדים מאד, שעוסקים בצורכי ציבור באמונה, ומפורסמים בעזרתם לזולת. אבל אולי, יכול להיות, שיש ביניכם כאלה שהתרשלו קצת בקביעות עיתים לתורה בזמן האחרון. לא שאטמו עיניהם ולבם מדברי תורה, חס ושלום. דווקא היו באים לפעמים לדרשה, שומעים אפילו קצת משניות, אבל לא קבעו עיתים כל יום לתורה.
אם יש כאן כאלה, אני פונה אליהם – תארו לעצמכם, שאתם מחליטים לקבוע עיתים לתורה מערב זה ועד ראש השנה. מחר בבוקר מיד אחרי תפילת שחרית, אתם מחפשים חברותא, וגם שיעור כל לילה! ואתם מקבלים על עצמכם להיות קבועים, זאת אומרת, לא להעדר במשך שבוע שלם מהשיעורים, כל לילה בתירוץ אחר – חתונה, בר מצווה או פגישה עסקית שאסור להחמיץ….
אם, באמת, תתחילו ללמוד בשיעור ברצינות, ותקבלו עליכם להתמיד בזה מבלי לוותר ובלי להפסיד, אתם תראו במו עיניכם מה יתרחש אחרי ראש השנה. הקב"ה יפסוק, שתהיה לכל אחד מכם סייעתא דשמיא גדולה בקביעות עיתים לתורה, ובהשתלמות בתורה ובמצוות ומעשים טובים. ומאחר שכך, כל אחד יראה בחוש את הסייעתא דשמיא שתהיה לו בכך.
אנחנו לא יודעים איך בדיוק זה יתרחש, אבל אנחנו יודעים שזה יתרחש. יתכן שימים ספורים לאחר חג הסוכות יגש אליך תלמיד חכם גדול ויציע: "אולי אתה רוצה להיות חברותא שלי בערב?"
אתה תשתומם – "אתה רוצה ללמוד איתי?! הרי אתה למדן גדול, ואני רק עכשיו התחלתי ללמוד באופן מסודר… איך זה?!"
והוא יגיד – "כן, דווקא איתך אני חפץ ללמוד", והוא יקבע איתך לימוד קבוע, שירומם אותך בתורה וגם באמונה. תוך כדי כך, אשתו תחזק את אשתך, והבנים והבנות יחזקו את צאצאיך,. בסוף השנה תעמוד נדהם ונפעם, כשתקלוט איזה עליה גדולה ברוחניות היתה לך במשך השנה שחלפה!"
את כל זה אמרתי בדרשה בחודש אלול, בארצות הברית.
כשלוש שנים לאחר מכן, הגעתי שוב לארצות הברית. אדם אחד בא לפגוש אותי, איש ציבור ידוע, נחמד ונעים.
"הייתי נוכח בשיעור שלך לפני כמה שנים", הוא אמר לי. "הדברים נכנסו ללבי, ומיד למחרת בבוקר רצתי אל הרב. ביקשתי שיעזור לי למצוא חברותא מתאים, ושאלתי אותו מתי הוא מוסר שיעור בדף היומי. התחלתי בזה תיכף ומיד, וקיבלתי על עצמי להקפיד בלי פשרות ובלי ויתורים.
בשמחת תורה ניגש אלי אדם אחד, שהוא מפורסם בכל ארצות הברית כלמדן וכמחנך דגול. הוא התגורר במשך עשרים שנה בשכונה אחרת, ורק זמן קצר לפני כן עבר לגור בשכונתינו. לתדהמתי הרבה, פנה אלי אותו אדם, ושאל אותי: 'אולי אתה רוצה לקבוע איתי ללמוד כל ערב, וגם בשבת בבוקר שעה לפני התפילה?'
בקושי הצלחתי לענות לו. 'איתי?? והרי אני יודע שסיימת את הש"ס כבר כמה פעמים… מי אני, שאהיה ראוי ללמוד איתך?!'
באמת אינני יודע, מדוע הוא בחר בי כחברותא, אבל הוא אמר: "כן איתך, דווקא איתך!"
אי אפשר להאמין איזה שינוי נפלא התרחש בחיים הרוחניים שלי, בכל השטחים. אתה צדקת אז במה שאמרת בדרשה שלך. צדקת לחלוטין!"
אמרתי לו בשמחה גדולה: "ברוך ה' שאני זוכה לשמוע ממך דברים כאלו".
האמת היא, שמן הסתם התרחשויות מסוג זה ארעו אצל עוד כמה ממתפללי בית הכנסת, אלא שאין להם את אומץ הלב לספר על כך.
בראש השנה נקבע – על פי מעשה האדם, זכויותיו וחובותיו – עד כמה תהיה לו סייעתא דשמיא מבחינה רוחנית.
עלינו לפשפש היטב במעשינו ובפנימיותנו. כמובן, עלינו לתקן את הטעון תיקון, ולשפר את הטעון שיפור, אך נוסף לזאת, עלינו לבדוק את עצמינו – האם אנו משתוקקים לרוחניות, ומוכנים למאמץ ולוויתורים לשם כך, או שמא אנחנו שקועים בגשמיות, וממנה כל הנאתנו.
בימים אלה, יש לנו עבודה קשה במיוחד. כל אחד צריך להחשיב את עצמו כבינוני. ומאחר שאנחנו בינוניים, אנחנו עכשיו ממש תלויים ועומדים בין עולם הזה לבין עולם הבא!
אנחנו צריכים להבין ולקלוט, כמה הרבה מונח על כף המאזנים בשעה הרת גורל זו!
(מתוך הספר דורש טוב – ראש השנה)