"וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" (כג, טו)
מקור הקדושה – בעיניים
מרגלא בפומיה דהמקובל הצדיק רבי מאיר אבוחצירא זצ"ל, שמקור הקדושה הוא בעיניים, ורמז לכך בפסוק בבראשית (לח, כא): "אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָֽעֵינַיִם" – היכן הקדושה נמצאת? בעיניים, שאדם שומר עליהן מראות רע.
אדם השומר את עיניו בקדושה, הקב"ה נמצא איתו, ומגן עליו ושומרו מכל פגע. בפסוק בישעיה (לג טו-טז) נאמר: "וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע, הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן… מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ".
וכיון שהכל תלוי בעיניים, הסתכלות לא נכונה אחת עלולה להוריד את האדם לשאול תחתיות, וצריך לשמור את העיניים מכל משמר, שלא להסתכל חלילה בדברים אסורים.
נצטווינו (דברים כב, ח): "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ", ורמז יש כאן גם לציווי על שמירת העיניים, שצריך אתה לכסות ולשמור אותן היטב. ומדוע? "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" (שם), משם יכולה להיות, חס וחלילה, נפילה וירידה גדולה.
שמירת העיניים – יסוד לקדושה
אדם שאינו שומר על עיניו ונזהר מפני ראיות אסורות – גם אם מקפיד הוא על קוצו של יו"ד, לא יוכל לחוש את קדושת המצוה ולא יגיע לידי דבקות בה'.
השמירה על טוהר העיניים היא אחד היסודות החשובים בדרך העלייה והקדושה.
לפני כמאה וחמישים שנה חי בירושלים רבי יעקב בהר"ן – אב"ד העדה האשכנזית. פעם נזקק רבי יעקב לנסוע לעיר אחרת, ואחיו, רבי נחום, שהיה צדיק מפורסם, ביקש ממנו לחפש את רבי יעקב הזגג המתגורר באותו מקום ולומר לו דבר מסוים בענייני קבלה.
רבי יעקב בהר"ן יצא לדרכו והגיע למחוז חפצו. הוא התקבל בכבוד גדול, כראוי לאב בית הדין בירושלים, ומיד ביקש מאנשי הקהילה שיראו לו היכן גר רבי יעקב הזגג.
"מחר בוודאי יגיע הזגג לתפילה, והרב יוכל לפגוש בו בבית הכנסת", אמרו לו האנשים, והוא קיבל את הצעתם.
למחרת, מיד בסיום התפילה, חיפש הרב בהר"ן את הזגג. "זהו היהודי שיושב ליד התנור", אמרו לו המתפללים.
הרב הבין כי בוודאי לא מדובר ביהודי פשוט וכי הזגג אינו אלא אחד מל"ו צדיקים אשר מסתיר עצמו תחת מעטה הזגגות, ניגש לאותו יהודי, ואמר לו את הדברים שמסר לו אחיו רבי נחום. בדרך אגב נציין כי רבי נחום בהר"ן ורבי יעקב הזגג מעולם לא ראו זה את זה, אך נשמותיהם היו קשורות זו בזו.
מששמע הזגג את הדברים, הבין כי סודו התגלה לרב, וביקש לצאת משם במהירות, אך הרב בהר"ן הפציר בו להתעכב מעט ולענות לו על שאלתו: כיצד הגיע לדרגת קדושה כזו, עד שזכה להיות אחד מל"ו צדיקים שבדור?
ענה לו הזגג: "על שלושה דברים צריך אדם לשמור כדי להגיע לדרגת קדושה עליונה: על עיניו, על מוחו ועל פיו".
מי שזוכה לשמור על טהרת העין, המחשבה והפה, זוכה להיות כלי ראוי לקדושה.
ועוד ראוי לדעת, כי העיניים עלולות להזיק ולמנוע מהאדם שפע שאמור להגיע אליו. אותן הסתכלויות בלתי ראויות והרהורים אסורים, מנקבים את כלי הקיבול הרוחני של האדם ומעבירות את השפע לסטרא אחרא, רח"ל.
מי הציל את כל נוסעי האוטובוס
חוסר צניעות גורם לפורענות ר"ל, ואדם השומר את עיניו זוכה שהקב"ה נמצא עימו ומגן עליו.
בזמנו של הבבא סאלי זצ"ל היתה תקופה נוראה של פיגועים באוטובוסים, על ידי מחבלים מתאבדים ובאמצעות מטעני חבלה שהוסתרו מתחת למושבים. רבים היו ההרוגים והפצועים רח"ל, ופחד גדול שרר בכל הערים.
בחור מישיבת "הנגב" בנתיבות עלה על אוטובוס מאסף, שהיה בתחילת מסלולו. כמעט כל המושבים היו עדיין ריקים, והוא התיישב באחד מהם, פתח ספר והתחיל ללמוד.
פתאום, אשה אחת, שהיתה לבושה בלבוש פרוץ ומחוצף, החליטה שהיא צריכה לשבת דווקא לידו, ה' ירחם. הוא היה יכול להגיד לה: "גברת, ישנם שלושים מושבים פנויים, מדוע את חייבת לשבת דווקא לידי?!"
אבל הוא היה עדין נפש, והעדיף לא להתעסק איתה בכלל. הוא קם והלך לשבת בקצה האוטובוס, למען לא יראה מראות אסורות.
הוא פתח שוב את הספר, אבל נפלה עליו תרדמה, והוא חלם חלום.
בחלומו שמע קול: 'קום בן אדם, מה לך נרדם?! יש מטען חבלה סמוך ונראה אליך!'
הבחור התעורר בבהלה רבה, אך אמר לעצמו שדברי חלומות לא מעלים ולא מורידים (סנהדרין ל ע"א). הוא חשב בלבו, שמאחר ובאותה תקופה היו הרבה פיגועים ומטעני חבלה, כנראה חשב הרבה על עניין זה, ולכן חלם על כך.
עם זאת, סקרנותו גרמה לו להתבונן היטב סביבו, והוא הבחין שמתחת למושבו מונחת חבילה קטנה שחוטים יוצאים ממנה. מיד עלה בו החשש שאולי החלום אמיתי, והוא ניגש אל הנהג וסיפר לו על החפץ החשוד. הנהג הזמין משטרה, ובחסדי שמים הצליחו לנטרל את מטען החבלה ברגעים האחרונים. [התברר למפרע, שהמחבל הערבי תכנת את מטען החבלה באופן שיתפוצץ קצת יותר מאוחר, כשהאוטובוס המאסף כבר יהיה מלא אנשים].
אחרי כמה ימים נכנס הבחור להתברך אצל הבבא סאלי, ובדיוק באותו זמן הגיע גם החבלן המשטרתי לקבל ברכה. החבלן המשטרתי אמר לרב: "הצלחתי לפני שבועיים להציל אוטובוס שלם, כשנטרלתי את המטען שהיה מוחבא שם. אני מבקש מהרב, שיברך אותי בזכות זה".
אמר לו הרב: "לא אתה הצלת, הבחור ההוא ששמר על קדושת העיניים שלו, הוא שהציל את נוסעי האוטובוס ממוות. משמיים שלחו לו ניסיון ועמד בו, ועשאוהו שליח להציל את כל יושבי האוטובוס. גם אתה עצמך ניצלת בזכותו, כשהצלחת לנטרל את המטען בלא פגע".
אדם השומר את עיניו – זוכה שהקב"ה נמצא איתו כל הזמן ומגן עליו.
תחילת המעידה – בראייה
תחילת המעידה של האדם נעוצה בראיית מראות לא ראויים.
כידוע, נסמכה פרשת בן סורר ומורה לפרשת אשת יפת תואר. התורה אומרת (דברים כא, יא): "כי תצא למלחמה… וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה", וסמוך לכך (שם יח): "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה…"
איך יוצא בן סורר ומורה? על ידי ש"ראית בשביה…". אם לא שומרים על העיניים בקדושה, עלול להיוולד בן סורר ומורה.
שמשון, שהיה שופט את ישראל והנהיג את העם בדרך ה', היה קדוש מרחם, נזיר אלוקים, וזכה לרוח הקודש, וכבר הפליגו חז"ל בדבר גודל מעלתו.
ובכל זאת נאמר עליו במשנה (סוטה א, ח) דבר נורא ואיום, וזה לשון המשנה: "שמשון הלך אחר עיניו לפיכך ניקרו פלשתים את עיניו, שנאמר: 'ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו'".
ובמה הלך אחר עיניו?
שמשון אמר לאביו: "אותה קח לי כי היא ישרה בעיני". ואומר הכתוב: "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא…"
ביאורים רבים נאמרו על כך, ואין המקום כאן לרדת לעומקם של דברים, ובכל אופן, נאמר לנו ש"הלך אחר עיניו" וסופו היה שניקרו הפלשתים את עיניו, ומת מיתה נוראה.
מי שהולך אחר דבר עבירה, העבירה עצמה מתנקמת בו, וצריך להיזהר ולהתרחק מן העבירה מאד מאד.
להציב חומה בצורה בפני היצר!
בפסוק בשיר השירים (ח, ט) נאמר: "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז".
אם ישראל מציבים חומה בצורה כנגד היצר הרע, הם זוכים ל"טירת כסף" – לעיר מבצר. הם שמורים ומוגנים מן החטא, וזוכים לשפע ברכה, ונבנה להם בית הבחירה.
אבל "אם דלת היא" – שפעמים נפתחת ופעמים נסגרת, אין לאדם תקומה. לפעמים הוא שומר על עצמו, ולפעמים אינו שומר, ומרשה ליצר הרע להיכנס, ולכן יש בדלתו רק "לוח ארז", עשוי מנסרים של עץ, והם נרקבים והתולעים גוררות ואוכלות אותם.
לפתח חטאת רובץ
על היצר הרע נאמר (בראשית ד, ז): "ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ", וביאר הגר"א: אם אתה נותן ליצרך "פתח", היצר יישאר רובץ תמיד בלבך.
היצר הרע דומה לכלב. כשבני אדם עושים סעודה בבית, הכלב רובץ מחוץ לדלת. הוא מרגיש את ריח הבשר מבפנים, ומחכה שתהיה לו הזדמנות לחטוף חתיכת בשר ולברוח. אם הדלת נעולה לגמרי, ואין אפילו פתח קטן, הוא לא יכול להיכנס, אבל הוא ממשיך לרבוץ ולחכות. אם יבוא ילד קטן וישאיר פתח צר, הכלב יתגנב פנימה ויחטוף את הבשר.
במדרש (בראשית רבה כב, ו) מובא מעין משל על היצר הרע: ברומי ישנם כלבים שיודעים להשיג את מזונם בתחבולות. הכלב מתיישב מול חנותו של האופה, ועושה את עצמו מתנמנם. האופה רואה שהכלב לא בא להזיק, וגם הוא מרשה לעצמו להתנמנם. אך אז קופץ הכלב, ומפיל תבנית שלמה של לחמים. בעת שהאופה המסכן ממהר לאסוף את הלחמים שנפלו, תופס לו הכלב כיכר לחם אחת ובורח.
כך הוא מצליח להשיג את מזונו בערמומיות.
לפעמים היצר הרע "הופך את כל התבנית", הוא עושה עצמו כאילו רצה שיחטא האדם הרבה חטאים. ומה קורה? הוא חוטף מהאדם מצוה אחת, מחטיא אותו בחטא אחד. האדם אומר: 'הצלתי את עצמי מהרבה חטאים…', ואינו מבין שזה מה שהיצר הרע רצה ממנו – שיחטא חטא אחד בתחילה, ואחר כך ימשיך להחטיאו.
ומאחר ו"לפתח חטאת רובץ", צריך לסגור ולנעול את הפתח כליל, לא להשאיר פתח כלל ועיקר.
כשאתה סגור עם עצמך, עם בורא עולם, ונזהר בכל כוחך מעבירה, הקב"ה שומר עליך.
(רבי ראובן אלבז שליט"א – משכני אחריך)