סיפר לי רבי נתן איינפלד שליט"א את שסיפר לו אדם חשוב מזקני חסידי גור:
בשנת תש"ב עליתי לארץ ישראל לאחר שניצלתי מהמלחמה הנוראה, אך לא זו בלבד שה' הצילני מהתופת, אלא שהצלחתי להוציא משם בניסי ניסים רכוש עצום – שק של חמישה עשר קילוגרם זהב! היה זה הון בעל שווי עצום, אבל בימים ההם שררה בארץ ישראל עניות גדולה ואיומה, והיה קושי בהשגת צרכי המאכל המינימאליים ביותר.
אמרתי לעצמי: לשם מה לי זהב? הרי אני צריך משכורת חודשית כדי רכישת לחם…
באחד הימים בהלכי ברחובות בני ברק, במקום שכיום נקרא רחוב 'חזון איש' פינת 'הרב דסלר', שאז עדיין היה מקום שומם, מלא גבעות ועצים, שבלילות נשמעו בו יללותיהם המפחידות של התנינים והתנים… הבחנתי שבדיוק מולי פוסע ה"חזון איש" זצ"ל ומקלו בידו.
ה"חזון איש" היה רגיל בהליכות לצורך בריאותו. פעמים רבות בעת טיוליו הבריאותיים עם תלמידיו המסורים, היה מרים לפתע פתאום את עיניו הקדושות ושואל את מלווהו בתמיהה: "היכן אנו נמצאים? הרי אזור זה אינו מוכר לי!" וכשהתלמיד היה משיבו כי הנם כעת בסוף רמת גן, אמר: "כזה תוספות קטן למדנו זמן כה ארוך?"…
אני הייתי חסיד מובהק של האדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" מגור זצ"ל, ונהגתי בכל עת להיכנס אליו להתייעץ עמו, אבל שמעתי שיהודים רבים נוהרים אל ה"חזון איש" להיוועץ בו ולקבל את ברכותיו, ומאחר ופגשתי בו חשבתי אף אני ליטול ממנו עצה טובה…
סיפרתי לו שהגעתי מפולין בניסים וכן על שק הזהב שהצלחתי להציל, אך תיניתי לפניו את צערי, על הקושי הרב בהשגת הפרנסה, וביקשתי שישיא לי עצה במה עלי להשקיע את רכושי כדי להניב הכנסה קבועה.
ה"חזון איש" האזין היטב לצדדי השאלה, הרים את מקלו בידו הקדושה, הצביע בו לעבר הגבעה שניצבה בלב השממה, ואמר: "בכל הכסף והזהב שיש לך תקנה באזור זה שטחים. ר' יעקב הלפרין עומד למכור פה שטחים ומגרשים, תשקיע במגרשים שלו!"
היהודי החסיד תפס בראשו ואמר לעצמו: 'ריבונו של עולם, כאלו עצות נותן לי ה'חזון איש'? הוא מייעץ לי לקחת את כל הזהב שלי ולקבור באדמת השממה. הרי זו שטות עצומה, כמוה כזריקת כל כספי לים!…'
בלבו חשב הוא מחשבות הבאי על קדוש ישראל, ומפני כבודו לא אמר מאומה בפיו, רק מלמל: "יישר כוח… תודה רבה", ונעלם…
כשסיפר זאת היהודי החסיד לר' נתן איינפלד בכה באמרו: "איזה שוטה הייתי! כעבור פחות מעשרים שנה כבר לא יכלו להשיג באזור זה מגרשים, ואם נמצא מגרש למכירה – מחירו הרקיע שחקים… לו הייתי שומע לעצת גדול הדור ורוכש שם שטחים אפילו בעשירית מרכושי, הייתי כיום מיליונר. ועכשיו אין מגרשים, ומכל הזהב לא נשאר בידי מאום"…
סיפור זה גרם לי התעוררות עצומה:
רבותי, מצויים אנו בעולם הזה ובאפשרותנו לקנות תורה ומצוות, לזכות בש"י עולמות עבור כל מילה של תורה! אוצרות מתגלגלים לידינו בכל רגע! מוקפים אנו בתרי"ג מצוות, הבה ניקח מהם עוד ועוד!
הגאון מוילנא ז"ל, שכל חייו היו מקשה אחת של עבודת הבורא, התבטא לפני פטירתו ואמר: "פה בעולם הזה, בשביל כמה קופיקות ניתן לקנות ציצית, ושמה בשביל כל חללא דעלמא…
פה בעולם הזה, אפשר לקנות מצוות, לימוד תורה בכל רגע, לקיים עוד ועוד מצוות בשמחה, ואילו שם, בעולם האמת – אפילו הצדיקים הגדולים כבר אינם יכולים לפעול – "במתים חופשי" – כיון שמת אדם נעשה חופשי מן המצוות.
הצדיקים ממחישים לנו כיצד ניתן לנצל כל שניה בעולם הזה לרכישת קנייני נצח, הם מלמדים אותנו כיצד אדם אחד יכול לרכוש לעצמו ים של תורה..
דוגמא לכך היה מרא דכולא תלמודא, רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל. במשך עשרות שנים היה שקוע עמוק עמוק בתורה, עם כזו מתיקות, כזו ערבות, כזו חביבות, ולא רק שהיה לומד, אלא לימודו היה על מנת ללמד! הוא זכה להחדיר ברבבות שומעי לקחו את מתיקות התורה, ולימדם שכל אחד יכול לזכות לדרגות עצומות בתורה!
שפרו מעשיכם
על הפסוק: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר" (תהלים פא, ד) דרשו חז"ל הקדושים (ויקרא רבה כט, ו): "'בחודש' – בחודש זה תחדשו מעשיכם, 'בשופר' – בחדש הזה שפרו מעשיכם".
ה"בן איש חי" (פרשת שמיני) מבאר מהו ההבדל בין חידוש לשיפור:
"שפרו" מעשיכם פירושו, שהמצוה תיעשה בשלמות, בדקדוק ההלכה, באופן המשופר והטוב ביותר, כגון:
כשאדם נוטל ידיו לסעודה, בעת הנטילה עליו להקפיד לסובב את ידיו כדי שהמים יגיעו לכל מקום. או בעת הנחת התפילין – יקפיד שהתפילין יהיו במקום, ללא תזוזה, יקטין את הקשר, שלא יהיה בגדר של 'קרקפתא דלא מנח תפילין', וכך בכל תחום ותחום.
ה"חזון איש" זצ"ל נשאל, איך זוכים לקבל יראת שמים, והשיב שליראת שמים זוכים על ידי דקדוק ההלכה על כל צעד ושעל.
כשיהודי פוסע לאחוריו בסיום תפילת העמידה באמירת "עושה שלום", יקפיד על הכתוב בשו"ע שגודל כל פסיעה צריך להיות עקב בצד אגודל. יש להקפיד על צעדים קטנים, אך לא פחות מדי, כי על זה אין שֵׁם פסיעה. אדם עלול לחשוב: מהי הנפקא מינה בזה… אך הנפקא מינה היא, האם הנך מקיים את ההלכה הכתובה בשולחן ערוך או האם אתה פועל על פי מה שאתה רוצה! האם הנך מדקדק בהלכה, והנך בעל יראת שמים או חלילה…
בליטא חי יהודי יקר בשם ר' משה אליעזר, ששלוש בנותיו נישאו לתלמידי חכמים עצומים: רבי מתתיהו שטיגל, מיסד ישיבת "בית מתתיהו". הצדיק מנתיבות, רבי ראובן יוסף גרשנוביץ זצ"ל, והרב יוז'וק מפתח תקווה.
ר' משה אליעזר זה היה מקורב מאד לסבא קדישא מרנא ה"חפץ חיים" זצ"ל. טרם עלייתו לארץ ישראל בא להיפרד מרבו ה"חפץ חיים", אמר לו ה"חפץ חיים" כי ברצונו למסור בידו שליחות לירושלים, והגיש לו מעטפה וביקשו למסרה לרבה של ירושלים, רבי שמואל סלנט זצ"ל – חתן רבי זונדל מסלנט, [רבי זונדל היה הרב'ה של ר' ישראל סלנט, ותלמידו של רבנו חיים מוולוז'ין זצ"ל].
כאשר הגיע ר' משה אליעזר לירושלים בשעה טובה ומוצלחת, היה זה סמוך לפטירתו של רבי שמואל סלנט. ביקש ר' משה אליעזר להיכנס לרבי שמואל, אך לא אפשרו לו כי הרב היה חולה וחלוש. כשאמר להם כי יש בידו מכתב שליחות מה"חפץ חיים" הכניסוהו בכבוד.
פתחו את המעטפה, ובמכתב הגורלי נכתב כך: "לכבוד הגאון… הלא הרב נמצא בירושלים על יד הכותל המערבי, ואני גר בראדין הרחוקה. אבקש מכבודו בקשה, עשו לי טובה, תגשו לכותל המערבי, ותתפללו על ישראל מאיר בן… שיזכה ליראת שמים".
כאשר שמע מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל סיפור זה, הוא פרץ בבכי! ה"חפץ חיים" מבקש רחמים מרבי שמואל סלנט שייגש לכותל המערבי ויתפלל עליו שיהיה ירא שמים?! מוראדיג!
ואם ה"חפץ חיים" חש כי יכול הוא להשתפר עוד ועוד – מה נאמר אנו, אזובי הקיר?!
זהו "שפרו מעשיכם".
חדשו מעשיכם
ומה הכוונה "חדשו מעשיכם"?
חז"ל (קידושין ל ע"ב) אמרו: "אמר רב יצחק: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר: 'רק רע כל היום', ואמר רבי שמעון בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו".
רבי איצל'ה בלאזר זצ"ל ביאר, ש"התחדשות" אין הכוונה שבכל יום עובר האדם עברות חדשות, אלא פירושה התגברות והתחזקות – אותה עבירה, אותם דברים בטלים, אבל הם נעשים עם יותר געשמאק, התלהבות והתחדשות.
רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל שואל: הרי בדרך כלל, כל דבר שאדם עושה שוב ושוב – בסופו של דבר נמאס לו ממנו. ידוע כי אדם העובד בקונדיטוריה, ובמשך כל היום רואה עוגות, ריבות וסוכר, אינו מסוגל כבר לטעום מאכלים מתוקים כי נמאס לו מהם. וכן להיפך: אדם המוכר הרינג או כל מאכל חמוץ אחר, רוצה לאכול דבר בעל טעם שונה, מתוק. כך טבע העולם.
כיצד ייתכן שמעשי עבירה תמיד נעשים עם כל הטעם והשמחה?
מתרץ ר' חיים וולוז'ינר: זו טומאת העבירה – יצרו של אדם מתחדש עליו ומתגבר בכל יום, כדי לתת לו טעם ומתיקות בחטאים.
סיפר רבי שרגא גרוסברד זצ"ל משגיח בישיבת פוניבז', שכאשר למד בגרודנא היה שם חם מאד, ולכן היו הבחורים נוהגים לצאת לחצר הישיבה, ושם ללמוד. אך בעיה קשה ניצבה בפניהם: בחצר ממול ישבו נשים ופטפטו בקולי קולות והפריעו את לימודם.
כיון שלא היה מקום לימוד אחר שבו התאפשר להם ללמוד, ניסו הבחורים לבקש בצורה יפה מהנשים להימנע מהפרעה ולפטפט במקום אחר, אך ללא הועיל…
המצב נמשך תקופה ארוכה. כאשר לא היתה ברירה לקח אחד הבחורים, שהיה בעל ראש מפולפל, דף גדול, ובמשך שעה ארוכה רשם בגיליון הנייר את כל דברי ההבל שדיברו הנשים הפטפטניות, לא החסיר מילה אחת!
למחרת, בהגיע הבחורים ללמוד בחצר, ניגש אל הנשים ואמר להן כי ברצונו למסור להן מכתב חשוב, כאשר פתחו הן את המכתב וקראו בו, נמלאו בושה וברחו.
יצרו של אדם מתחדש עליו. הלשון הרע, הרכילות, החוצפה – אינן עבירות חדשות, אך יצרו של אדם מתגבר עליו ועושה אותן בעיניו כחדשות. כך נעשות העבירות בשלמות!
"תקעו בחודש שופר" – "חדשו מעשיכם", "שפרו מעשיכם".
עלינו לשים לב כי, כל ברכה תיאמר בהתחדשות, כל מצווה תיעשה בהתלהבות ובהתגברות, כל לימוד – בהתחדשות "אשר אנוכי מצוך היום" – כאילו ניתנה תורה היום הזה, והכל יקויים בהשתפרות – בשלמות ובדקדוק, וכך נזכה לקדושה רבה: "אשר קידשנו במצוותיו".
(רבי ראובן קרלנשטיין זצוק"ל – יחי ראובן אלול ימים נוראים)