מאת: אלעזר גולדברג
מדי חודש, צועדים רבבות בחורים ואברכים המשתתפים בתוכניות "דרשו" השונות אל היכלי התורה והתפילה ומשיבים על מבחנים שונים. כך זה מתנהל למעלה מ20 שנה, ללא הפוגות וללא דילוגים. אחת מהערים בה כמות ואיכות הנבחנים גדולה במיוחד היא עיר התורה והחסידות ביתר עלית. בראשות הפעילות המבורכת עומד הר"ר דוד לובין שליט"א אשר עושה לילות כימים למען הצלחת המפעל הגדול, החזקתו והרחבתו.
ביקשנו ממנו שישתף בחוויות ובפעולות שעשה לאורך השנים ונענינו במאור פנים מיוחד.
"יש לי הרבה סיפוק, גם מהעשיה, אבל בעיקר מהתוצאות הכבירות. זאת הרגשה מדהימה לראות אנשים שהגיעו להיבחן כשהיו עוד בחורים וכיום הם כבר אבות לילדים שעושים בר מצוות ויש מהם שכבר מחתנים ילדים ועדיין ממשיכים ללמוד ולעשות את המבחנים מדי חודש בחודשו!
קורה הרבה שאנשים מתייאשים במהלך השנים. לחלקם זה קורה דוקא בחודשים הראשונים, בגלל שהם לא רגילים כל כך להשיב על מבחן אמיתי… בישיבות רבות לא עורכים מבחנים והמציאות הזאת של ישיבה מול מבחן ראשון לאחר שנים של לימוד ללא מבחן עלולה לייאש. אבל אני לא נותן להם ליפול, אני מעודד ומחזק ואפילו מתקשר למי שלא מגיע ומשכנע אותו שיבוא לנסות שוב.
אברכים שבאים להבחן לראשונה, לפעמים נרגשים מאוד מהסיטואציה וסובלים מחרדה שגורמת לבלימה בכוח הרצון לגשת לעשות את המבחן. היה מקרה שהתרחש לאחר סיום המבחנים על מחזור שלם של הש"ס. לכבוד הסיום ערכתי מסיבה ובכדי לכבד ולהוקיר את המעמד רכשתי והבאתי עוגות ופטיפורים מיוחדים ויקרים והיתה שמחה גדולה… לאחר מכן הסתבר שאחד האברכים שנבחן באופן קבוע היה נתקף בחרדה בכל פעם שניגש לעשות את המבחן וכבר חשב בדעתו לא לעשות את המבחן המסכם של כל הש"ס, אולם לאחר הסיום המכובד שהכנו והתחושה הנעימה שליוותה את הענין, הוא הרגיש יותר ביטחון והיה לו האומץ לגשת למבחן ואכן הוא עבר אותו בהצלחה מרובה!
מקרה מעניין היה לי עם יהודי עולה מאיראן, תלמיד חכם גדול, שהגיע לארץ בצורה פרימטיבית על חמורים, בלי תנאים גשמיים מינימליים, ללא שום מושג וידע בשפה העברית. כך, עם קשיי קליטה גדולים, התחיל להשתקע בארץ. באחד הימים הוא פנה אלי וביקש להתחיל להבחן בתוכנית "קנין ש"ס"… זה היה נראה לי בתחילה חסר סיכוי. אדם שבקושי יודע עברית, מה כבר אפשר לצפות ממנו? אך למרות זאת הסכמתי ובזמן המבחן ישבתי איתו והסברתי לו את השאלות בצורה שיבין את המשמעות שלהן. בשלב מסוים היה נראה שהוא מתחיל להתייאש, אבל עם הזמן מצב הרוח שלו הלך והשתפר, יחד עם הידע שלו בשפה שהשתפר אף הוא. כך הוא הפך להיות אחד הנבחנים הקבועים בדרשו במשך שנים רבות!
ישנם מצבים מורכבים שדורשים התיחסות מיוחדת, כמו נשים שיולדות והבעל נמצא איתם בבית חולים. כשאני שומע על מצב כזה, אני נותן לאותו נבחן אישור לדחות מעט את המבחן, למוצאי שבת וכדו'. היה פעם מקרה של אדם שהיה מאושפז בבית חולים ולא היה יכול לבוא לבית הכנסת בו היה מורגל לעשות את המבחנים, ביקשתי אישור מיוחד מההנהלה שיוכל להשיב על המבחן באמצע השבוע שלאחר מכן.
ככלל, חשוב לי מאוד גם המעטפת הכללית – לדאוג שהמזגן דולק ועובד היטב, שיהיה כיבוד – קפה ועוגות, לוודא שאין בלאגן על השולחנות בהם עושים את המבחנים וכן לבדוק שהמבחנים מוכנים לחלוקה כבר ביום שלפני המבחן. בקיצור – לתת לאנשים הרגשה שמכבדים אותם ומעריכים את ההשקעה הגדולה שלהם. כל הנבחנים יודעים ש"דרשו" מחכה רק להם וכל אחד הוא בן יחיד, כך נכנס בהם הביטחון והרצון להשקיע ועם ההשקעה באה גם ההצלחה!