סיפר הג"ר אליעזר טורק שליט"א:
לפני עשרות שנים כשלמדתי בישיבת פוניבז' בבני-ברק, זכיתי להתחמם כנגד אורו של ראש הישיבה, מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, ובתוך אלפי התלמידים להתענג מזיוו, משפעת סגולתו ויקרת חכמתו.
אמרתי לא אחת, כי רבי שמואל היה יחיד בדורו ביכולותיו המופלאות להטעים את נועם צוף מתיקות התורה הקדושה על תלמידיו; החן המיוחד שהוצק בשפתותיו, גינוני האצילות שהיו טבועים בהליכותיו, חדות המחשבה וכח הבהירות העצומה שניחן בו, בין שאר מעלותיו הגדולות, גרמו לתלמידים לאהוב אותו אהבת אמת, אהבת עולם, וכך גם השפעתו עליהם היתה ללא שיעור.
כל מי שדרך אי פעם על מפתן היכל ישיבת פוניבז', בחיי חיותו של רבי שמואל, ודאי נוכח במראה המופלא שחזר על עצמו מידי יום ויום: איך שרבי שמואל עולה במתינות אופיינית את גבעת הישיבה, מטפס במהירות את גרמי המדרגות עד ההיכל כשכולו שקוע במחשבות, ועוד קודם שהספיק לתפוס נשימה מעמל הדרך, או להוריד את המגבעת מעל ראשו, כבר כתרו אותו עשרות תלמידים כגורן עגולה כשחבילי קושיות בידיהם, וביקשו להחכים מפיו; בקושיא קשה כברזל, בתשובה הגונה, בסברא מוצלחת, בפירכה עזה… המראה כלשעצמו היה מעמד נורא הוד של כבוד התורה וחכמיה, שעורר קנאת סופרים וחדוות התורה ומתיקותה.
רבי שמואל הרגיש אושר עילאי להאציל מהודו על תלמידיו, ואילו התלמידים חשו במחיצתו 'גאוות יחידה'. ההרמוניה המושלמת הזאת הביאה לקשר אמיתי, יוצא דופן בכל קנה מידה, במושגי רב ותלמיד.
רבים ודאי זוכרים את הספדו המרטיט של מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל, כשעמד לפני מיטתו של רבי שמואל וקולו נשנק מבכי: "רוכב ערבות אמנם שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, נפש במושג עליון, אולם רבי שמואל עצמו במסתרים תבכה נפשו כביכול, על היתומים הרבים שהשאיר, אלפי תלמידיו שהקיפו אותו מיד עם היכנסו לישיבה, ונשאו ונתנו עימו בדברי תורה…".
זהו משפט מאלף המבטא עד היכן הגיע עומק הקשר ויחסי האהבה בין רבי שמואל לתלמידיו, ובין התלמידים לרבם.
את כל זה אני אומר כהקדמה, לדבר מה שברצוני לספר:
באחד הימים כאשר הגיע רבי שמואל לישיבה, התייצבנו בפתח כדי להקביל את פניו, רצינו לשוחח עימו על הסוגיא הנלמדת. לפתע חלף במקום בוגר הישיבה, אברך תלמיד חכם ובן עליה, אשר בשנים עברו היו לו קשרים טובים עם רבי שמואל, וכיום נמנה על חשובי מרביצי התורה.
רבי שמואל קלט אותו בזוית העין וקיבל אותו בפנים קורנות מאושר: "שלום עליכם! מה שלומכם? מה מעשיכם? היכן אתם נמצאים היום?", והאברך השיב: "אני נמצא ברוך השם בכולל ועוסק כעת בסוגיא פלונית…".
"הא!" הגיב רבי שמואל בסיפוק ובשמחה, והוסיף לומר בהבהרה ליטאית מובהקת כדרכו: "אם כדבריכם שאתם לומדים בכולל וממשיכים הלאה לעשות 'שטייגען' הרי שאתם בבחינת הֵלֵך! [הולך!]".
התלמיד העמיד פנים משתוממות כלא מבין את פשר הדברים, ורבי שמואל התקרב אליו והסביר לו בנעימות כממתיק סוד:
התורה אומרת: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", מפרש רש"י מ'תורת כהנים': "אם בחקתי תלכו – יכול זה קיום המצות? כשהוא אומר 'ואת מצותי תשמרו', הרי קיום המצות אמור. הא מה אני מקיים 'אם בחקתי תלכו'? שתהיו עמלים בתורה".
וכולם תמהים; היכן רמוז כאן על עמל התורה? נכון שהמילה 'בחוקותי' מורה כי הכוונה על לימוד התורה, אבל היכן נרמז עמל התורה?
הפשט הוא, אמר רבי שמואל, ודאי אדם העוסק במצוות כל ימיו יהיה לו מקום חשוב בגן עדן, הלוא הוא צובר לעצמו זכויות בלי סוף, ושכר כל מצוה ומצוה שעושה לא ישווה שום שכר בעולם לשכרה. אבל עדיין לא שייך להגדירו בבחינת 'הולך', כי לא ניתן לומר שהשתנה דבר באדם עצמו וכי נהפך למשהו אחר.
מה שאין כן העמל בתורה הולך מחיל אל חיל כל העת, כל יגיעה בתורה מעלה, מרוממת ומשנה אותו לחלוטין, והופכת אותו למציאות אחרת, עד שמפעם לפעם ניתן לחוש כי פנים חדשות ממש באו לכאן. כי העמילות בתורה מוציאה את כוחותיו של האדם אל הפועל, וכך הוא הולך ומתקדם הלאה.
"זאת היתה כוונתי", הטעים רבי שמואל לתלמידו, "כשאמרתי לך שאתה בבחינת 'הולך'. אברך כמוך שבחר לנטוש מנעמי תבל, וזוכה לשבת וללמוד בכולל בשקידה, הרי אתה בבחינת 'הולך'! אתה מתקדם ומתעלה כל העת!"
משיחת חולין זו של תלמיד חכם, זכינו כאן להסבר נפלא בעומק דברי רש"י, מה הכריחו לפרש: "אם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה". כי בהכרח רק על ידי העמלות בתורה, זוכים להיות בבחינת 'תלכו', להתעלות מעלה אחר מעלה!
(מתוך הספר הנפלא 'אוצרותיהם אמלא')