גיטין דף סא
מדוע באר המים שחפר החפץ חיים לא קפאה כשאר הבארות?
גזל
סיפר המגיד מוודיסלאב זצ"ל:
בימי אברכותו של מרן ה״חפץ חיים״ זצ״ל ניהלה הרבנית חנות מכולת, ועליה היה פרנסת ה׳׳חפץ חיים״. חשש ה״חפץ חיים״ שמא קופח אי מי, שמא הייתה טעות במדות ובמשקלות או פגם כלשהו בסחורה, והלכה היא: ״גזל ואינו יודע ממי גזל, יעשה בהם צרכי רבים״ (ביצה כט.). ואמרו שם ״מאי נינהו, אמר רב חסדא בורות שיחין ומערות״. ופירש רש״י: ״שמתכנסין בהן מים, ושותין מהן״. על כן חפר ה״חפץ חיים״ באר מכיסו, ומסר אותה לרבים.
פעם בעיצומו של חורף היה הקור עז כל כך עד שכל הבורות והבארות קפאו וגלד של קרח מנע את השאיבה מהם, רק באר אחת לא קפאה: הבאר שחפר ה״חפץ חיים״’ היה זה מופת, נס גלוי. והודיעו לו על כך בהתפעלות.
נענה ואמר: ״אכן, חסדי שמים!״ והסביר: ״הן חפרתי באר זו כדי שיהנו ממנה רבים, ובתוכם מי שאולי גזלתיו, ויתכפר לי. אך מה תועיל באר זו, אם כמעט לכל אחד יש באר בחצרו ובקרבת ביתו! מה עשה הקדוש ברוך הוא, גרם לכל הבארות שיקפאו, ומנע מבאר זו את הקיפאון. בעל כרחם יבואו הנגזלים וישאבו מים, ויהיה לי תיקון״…
(אוצר פנינים ועובדות – ״שיח זקנים״ ־ הובא ב״חפץ חיים החדש״ פרשת ויקרא)