"יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה" (לב, ה)
נחלה מבוהלת
על בקשת בני גד ובני ראובן לקבל את נחלתם בעבר הירדן, אומרים חז"ל (במדבר רבה כב, ט): "עליהם נאמר (משלי כ, כא) 'נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך'".
ואכן מובא במדרש (במדבר רבה כב, ז), שבעבור בקשתם לקבל נחלה בעבר הירדן, נענשו בני גד ובני ראובן וגלו ראשונים בגלות אשור (כמובא בדברי הימים א ה). מלבד זאת, מובא בנביא (יחזקאל כח, כד) שעמון ומואב היו כקוץ מכאיב, בעיקר לבני גד ובני ראובן, וכל הזמן הם היו עושים עימם מלחמות.
ולכאורה הקושיה עצומה: הרי במפרשים מובא שכוונתם היתה לשם שמים, אם כדברי המגיד מדובנא משום שהיה להם מקנה רב, וכיון שמובא בגמרא (בבא קמא עט ע"ב) שאסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל, משום שהבהמות נכנסות לשדות אחרים ומזיקות אותן ויש בכך גזל, הם ביקשו לעצמם נחלה בעבר הירדן, ואם כדברי הש"ך על התורה, שכיון ששמעון חנה איתם במדבר תחת אותו דגל, הם חששו שגם בארץ ישראל יהיו עימו ביחד, ולא רצו להיות עם מי שנכשל בבנות מואב.
אם כן, מה היתה התביעה עליהם? הרי הם עשו זאת לשם שמים!
לא לחטוף את הברכה
מפרש ה"שפת אמת" זצ"ל, שהטענה עליהם היתה אחת ויחידה: למה רצתם ומיהרתם? המהירות והבהלה – היא זו שגרמה לתביעה עליהם! יהודי צריך לדעת שהקב"ה מוכן לתת לו הכל, אך אל לו להיות מבוהל ולחטוף מעצמו.
מסופר שמשמש של אדמו"ר גדול אמר פעם לרבו: "מצבי הכלכלי דחוק. אני מבקש שהרב'ה יעזור לי!"
"אל תדאג", אמר לו האדמו"ר, "אשתדל לעזור לך!"
ויהי היום והאדמו"ר הכין מעטפה ובה כסף רב עבור משמשו, והניחה במגירה שלו. לפתע הגיעה שיחת טלפון דחופה, והאדמו"ר קם ממקומו ויצא מן החדר.
המשב"ק ישב בחדר לבד, ומחמת סקרנות פתח את המגירה. הוא ראה את המעטפה התפוחה, הושיט את ידו כדי לבדוק את תוכנה, ועיניו כמעט יצאו מחוריהן למראה השטרות הרבים שגדשו אותה.
"אני לא יכול לעמוד בזה", אמר המשמש לעצמו. "מה כבר יקרה אם אטול כמה שטרות? הרי גם כך הרב'ה מחלק אותם כצדקה, ומה רע אם גם אני אהנה מכך? בודאי הוא לא ישים לב!"
הוא נטל מהשטרות בכוונה להכניסם לכיסו, ובדיוק אז שב האדמו"ר לחדר ותפס אותו בקלקלתו…
"שוטה שבעולם!" אמר לו האדמו"ר. "המעטפה הזו נועדה עבורך! היית יכול לקבל את הכסף בדרך כבוד, ובמקום זה בחרת לקבלו בדרך גניבה!"
אומר המדרש (במדבר רבה כב, ז): הקב"ה נותן לאדם שלוש מתנות: חכמה, גבורה ועושר. אמנם לעיתים אדם מאבד אותן. מתי? כאשר הן באות לו בחטיפה! יהודי שרוצה לזכות הוא זה שלא חוטף, אלא אומר: אני לא מבקש מעצמי. אמתין בסבלנות עד שהקב"ה יתן לי זאת!
זה היה חטאם של בני גד ובני ראובן. אתה רוצה דברים טובים? מצוין, אבל למה במהירות? תעשה זאת במתינות! כשאדם יודע להתגבר על עצמו – הוא מצליח.
תישן על זה לילה!
כאשר הקים רבה של רעננה, רבי יצחק פרץ שליט"א, את מפלגת ש"ס, עלה למעונו של מרן הרב שך זצ"ל ושאלה בפיו: "פעמים רבות יושבים בישיבת הממשלה וצריך לקבל החלטות מאד קשות, ולא תמיד יש אפשרות לשאול דעת תורה מה לעשות. איך אדע מה לעשות?"
אמר לו הרב שך משפט שיש בו חכמה שאין כמותה: "לעולם אל תתן תשובה באופן מיידי. תמתין עוד לילה ותיתן את התשובה למחרת!"
ה"מבוהלת" גורם ל"אחריתה לא מבורך". כשאדם חושב על כך במתינות, הוא יכול לבחון את הדבר לאשורו, ולבדוק שמא יש פה תאוות ממון, אלא שהוא עוטף אותה במסוה של לשם שמים. אם אדם רוצה להתרומם ולהצליח, הוא מוכרח להתגבר על הדחף להחליט בו במקום, ולנהוג במתינות.
התגברות – הסיבה לברכה
מעשה בבחור מבוגר שחיפש שידוך. הוא היה בן עשרים ושמונה וכל החברים שלו בישיבה כבר התחתנו. הוא ראה כיצד כל הבחורים הצעירים שבקושי למדו בישיבה כבר מתארסים ומתחתנים, ורק הוא נשאר תקוע, ללא חברותות וללא בחור בן גילו לשוחח עימו. כך הוא ישב בדד, וכל שנשאר לו היה להרים עינים לשמים ולומר: "ריבונו של עולם, מה יהיה איתי??"
יום אחד הוא יצא לטייל ברחובות חיפה, העיר שבה שכנה הישיבה, כשכולו אומר דיכאון. לפתע יצא לקראתו יהודי ואמר: "רבי יהודי! יש פה 'שבע ברכות' למעלה. בוא תעלה!"
מצב הרוח שלו היה ממש באדמה, והדבר האחרון שהתאים לו באותה שעה היה להשתתף בשמחה כלשהי. הוא עמד נטוע באדמה וחיכה שיימצא מתנדב אחר במקומו, אך אותו אדם היה עקשן: "תשמע, אין פה אנשים. אתה חייב לעלות למעלה!"
"אני לא מכיר לא את החתן ולא את הכלה!" ניסה הבחור להתחמק.
אך היהודי לא התרשם. "לא נורא. יהודים כולם אחים, כולם קרובים. תעלה!"
הוא עלה למעלה, וגילה שאם חשב לשבת בשלוה, טעות הייתה בידו. לאחר שנטל ידיו וטעם מעט מהמאכלים, פנו אליו הנוכחים: "עכשיו תשיר קצת, תעשה 'מצב'".
איפה הוא ואיפה שירה? אבל הוא התחיל לשיר וכולם נגררו אחריו וכך הוא הלהיב את כולם.
אמר לו אותו יהודי: "אתה שר כל כך יפה! עכשיו תיתן גם דרשה!"
הוא לא הכין שום דרשה, אבל היהודי לא וויתר לו. הוא קם ודרש בשבח החתן שהכרת פניו ענתה בו שהוא חתן כל כך מיוחד, ואם כך ברי שגם הכלה מיוחדת במינה…
בסיום ה'שבע ברכות', ניגש אליו אחד מן המשתתפים ואמר: "הדרשה שלך היתה משהו משהו! אם כבר מדברים, יש לי אחות בת עשרים וארבע, בחורה כלילת המעלות. אפשר להציע לך אותה?"
הם נפגשו מספר פגישות, ולבסוף הקימו בית בישראל!
לאחר מכן סיפר הבחור: "באותו הזמן שבו ביקש ממני אותו יהודי לעלות ל'שבע ברכות' לא הייתה לי טיפה אחת של מצב רוח, וכבר עמד לי על קצה הלשון לומר לו: 'עזוב אותי, תחפש מישהו אחר. אתה יודע איפה הראש שלי נמצא?'" מה גרם לו לצאת מהבור שבו היה? ההתגברות שהתגבר על עצמו!
זו בדיוק העבודה שלנו. יהודי צריך לדעת שאם הוא הולך עם הקב"ה ומתגבר ומתאמץ לעבוד אותו גם כשקשה לו, הקב"ה נותן לו את הברכה!
הקאפו שמת מות קדושים
סיפור נוסף המלמד כמה אדם שיודע להתגבר על עצמו, יכול לזכות ברגע אחד:
האדמו"ר מבלאז'וב זצ"ל היה צדיק יסוד עולם, שעבר את שנות השואה הנוראות במחנות ההשמדה. הקאפו שהיה ממונה על הצריף שלו היה יהודי רחוק מתורה ומצוות שקראו לו שיינביס, וכשאר היהודים ששימשו בתפקיד נאלח זה, והתאכזרו ביותר לאחיהם היהודים והתעללו בהם כדי למצוא חן בעיני הגרמנים הארורים, כדי שיתנו להם עוד כמה הטבות – אף הוא היה רע, אכזר וחסר לב.
ביחד עם האדמו"ר היתה קבוצת חסידים יראי ה', ובהתקרב יום הכיפורים הם באו וביקשו מהאדמו"ר: "אולי תיגש אל הקאפו ותבקש ממנו שביום כיפור יתחשב בנו וייתן לנו עבודות שאין בהן איסורי דאורייתא אלא רק איסורי דרבנן".
הרבי חשש מאד מכך, משום שבדרך כלל אותם בוגדים שנאו ביותר את תלמידי החכמים והרבנים, ואם ידע שהוא היה אדמו"ר גדול, הוא עלול להרע לו מאד. אמנם מכיוון שכולם לחצו עליו, שם האדמו"ר נפשו בכפו והלך לדבר עם הקאפו.
"אף אחד מאיתנו לא יודע אם הוא יצא מכאן חי", פנה אליו האדמו"ר. "הרי יש לך לב יהודי, והיום לעת ערב מתחיל יום כיפור. עזור לנו לא לעשות ביום הקדוש מלאכות דאורייתא אלא רק דרבנן". ובדברו, הסביר האדמו"ר לקאפו את החילוק בין שני סוגי המלאכות.
דברי האדמו"ר שיצאו מלב טהור נכנסו אל לב הקאפו, והוא אמר לו: "אתם הרי יודעים שהגרמנים מתעללים ביהודים בחגי ישראל יותר מאשר בשאר הימים, ולכן אם הם יחשדו בי שאני מסייע לכם בדרך כלשהי – אחת דתי להמית. בליל יום הכיפורים לא אוכל לפעול מאומה, משום שהנאצים שלחו אתכם לשבור את בית הקברות בלבוב, והם ישגיחו על ביצוע המשימה, אך בבוקר אשתדל לבוא לקראתכם. בקשה אחת לי מכם: אתם מצדכם תשמרו על השקט, כך שהדבר לא ייוודע לאיש".
בליל יום כיפור שבו היהודים לצריף כשהם שבורים ורצוצים מהעבודה, ואז החליט הרבי מבלוז'וב לערוך תפילת 'כל נדרי' בצריף.
בעיצומה של התפילה, התפרץ הקאפו לצריף וצרח עליהם: "אתם לא נורמלים! מה אתם עושים? אם הגרמנים היו תופסים שאתם עושים פה תפילת 'כל נדרי', הם היו הורגים את כולכם!"
השיבו לו: "איננו יודעים אם נצא מכאן בחיים. לכל הפחות אנו מנסים לחטוף קצת מקדושת יום הכיפורים ולשוב בתשובה!"
למחרת בבוקר, לקח הקאפו את קבוצת היהודים שהיתה ביחד עם הרבי, והטיל עליה לנקות ולצחצח את כל הצריפים והמשרדים, שהרי הגרמנים אהבו סדר ונקיון. כולם קיבלו סמרטוטים לידיהם והחלו לנקות, וכדי שלא יעברו על איסור דאורייתא, הרטיבו את הסמרטוטים בדמעותיהם שלהם.
כאשר עסקו היהודים בניקיון אחד המשרדים, נכנסו לפתע שני חיילים גרמנים, וכשראו את קבוצת היהודים המנקה אותו, פשט חיוך זדוני על פניהם. הם יצאו מהמקום, ולאחר מספר רגעים שבו כשבידיהם סיר מרק עם נתחי בשר, אשר הדיף ניחוח עז ומגרה.
"אכלו מהמרק!" פקדו על היהודים.
"כעת אנחנו עובדים, ואיננו רוצים לאכול!" אמרו היהודים.
"אנחנו יודעים שהסיבה האמיתית שאתם לא רוצים לאכול היא בגלל שהיום יום הכיפורים!" ענו הנאצים בכעס. הם קראו לקאפו וציוו עליו: "אתה אחראי לדאוג לכך שהם יאכלו!"
בדרך כלל הקאפו היה ממלא את הפקודה בשמחה, ומכריח את היהודים לעשות כדברי הנאצים, אך להפתעת הנאצים, היישר אליהם הקאפו מבט ואמר: "לא רק הם צמים היום, אלא גם אני צם בפעם הראשונה בחיי. אתם יכולים להרוג אותי כעת, אך דעו לכם שלא אני יאכל ולא הם יאכלו!"
זעמם של הנאצים התגבר בהם עד להשחית, ואחד מהם שלף את אקדחו וירה בקאפו למוות. "יהודים ארורים! גם מחר לא תקבלו אוכל!" סיננו מבין שיניהם.
בכל מוצאי יום הכיפורים, היה הרבי מבלאז'וב מספר את הסיפור לעילוי נשמת אותו קאפו, והיה מוסיף: "הבה נתבונן: אותו יהודי היה רחוק מתורה ומצוות, ולא גדל על ברכי חינוך תורני אלא על חינוך כפרני. כיצד קרה שהוא היה מוכן למסור את הנפש בעבור צום יום הכיפורים, כשבקושי ידע מהי מהותו של היום?
"אלא, שכאשר הוא נענה לסייע ליהודים אחרים במסירות נפש, למרות שעל פי התנהגותו עד לאותו רגע היה מצופה ממנו לנהוג אחרת, הוא התרומם והתעלה לפסגות רוחניות, עד שזכה למות על קידוש ה' כקדוש וטהור!"
(רבי גואל אלקריף שליט"א -שש באמרתך)