יוחנן וסרמן
"ונתת מהודך עליו" (כ"ז, כ')
לפני שבועות אחדים התפרסמה על גבי הגיליון שיחה שקיימנו עם הגאון ר' ישראל ברים, נכדו חביבו של הגאון הגדול רבי חיים ברים זצ"ל, מגאוני ירושלים וצדיקיה. ואכן, התקבלו הדברים באהבה גדולה על ידי קהל הקוראים, שהגיב בעניין ובצימאון לשמוע ולקרוא עוד אודות אותו גאון וקדוש, שהיה מסתיר את עצמו בכל מיני הסתרה, ובכל זאת יצא שמו למרחקים וכל גדולי עולם חלו מפניו והעריצו אותו.
בשורות הבאות נביא את חלקה השני של השיחה המרתקת, מפיו של הנכד רבי ישראל שליט"א, שאף זכה לחבר את ספרי 'שנות חיים', המכילים אלפי סיפורים ועובדות אודות סבו הגדול:
דרכו של הסבא היתה להצניע אורחותיו, ולמרות שהיה גאון עצום בכל מכמני התורה, וכפי שסיפרתי גם גדולי עולם כמו רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, התפעלו עד מאוד מהגאונות והחריפות שלו, הוא השתדל בכל כוחו לבטל את עצמו כמה שיותר.
באחת השיחות שלי אתו הוא סיפר לי, שהוא מאוד מתגעגע לימים שבהם היה אברך צעיר ונטול דאגות. "סדר היום שלי היה מאוד פשוט", הוא סיפר, "הייתי מכיר את הדרך מהבית שלי במאה שערים לישיבה ב'עץ חיים', ואת הדרך הזאת עשיתי יום יום, מהבית לבית המדרש ומבית המדרש הביתה. לא הייתי צריך ללכת לשום מקום אחר, וכל יום הייתי אוכל פרוסת לחם אחת עם חצי ביצה. זה היה ממש גן עדן! כל כך קיוויתי שזה יימשך ככה כל ימי חיי, פרוסת לחם, חצי ביצה, ולשבת ליד הגמרא וללמוד… גן עדן!
"אבל לצערי הגיעו זמנים שבהם כבר לא היתה לי פרוסת לחם, לכן נאלצתי להתחיל לחפש הכנסה כספית, וכך הייתי צריך לצאת מהגן עדן הפרטי שלי, ולהפוך לראש כולל ולאחר מכן לראש ישיבה…".
האמת, שהוא לא הכיר מושגים גדולים יותר וגם לא רצה להכיר. הוא גדל בבית שבו הם התגוררו הורים וילדים בחדר אחד, תמיד הם חיו בפשטות ובצניעות ולא חיפשו שום דבר מעבר לזה. ומאחר והוא נאלץ לשאת במשרות תורניות בכירות, הוא עשה פעולות שונות כדי לבטל את עצמו. כך למשל הוא הלך תמיד עם חליפה מאוד מאוד פשוטה, 'חלאט ירושלמי', עם טלאים לא קטנים שהיו תפורים עליו, כדי שלא יחשבו שמדובר במישהו חשוב.
יתירה מזאת, בכל פעם שהיתה לו משרה תורנית בכירה, והוא הצליח בה, אחרי תקופה הוא עזב אותה ועבר למקום אחר, התחיל מחדש, כדי שלא לצבור יותר מדי מעמד ושררה…
תחילה הוא נכנס לכולל אברכים שפתח הרבי רבי מרדכי שלמה מבאיאן זצ"ל, שם הוא התבלט עד מהרה כארי שבחבורה, והיה למעשה ראש הכולל גם אם לא באופן רשמי.
בימי חול המועד הוא היה מוסר שיעור לציבור בבית המדרש של באיאן, וגם שם הוא היה נוקט בפעולות כדי להקטין את עצמו. כך למשל הוא היה 'מתבלבל' מיד בתחילת השיעור, פותח בציטוט של גמרא, ואומר שהיא כתובה במסכת מכות, לאחר מכן הוא בעצם נזכר שהיא כתובה בכלל במסכת סוכה ואז שוב נזכר שלא, זה גמרא ממסכת ביצה, ולבסוף קם אחד מתלמידי החכמים שהיו בקהל, ואמר בדיוק איפה הגמרא כתובה, וגם הביאו גמרא ופתחו והוא ראה איפה היא כתובה…
אחרי כזה פתיח, הוא היה אומר שיעור מלא בגאונות, אבל הרושם הראשוני נשאר, כאילו לא מדובר בכזה גאון עצום…
הוא שימש כראש ישיבה בישיבת 'אהל יעקב', וכשהתחיל מעמדו להתבסס עזב והלך לישיבת 'לפלגות ראובן', לאחר מכן שוב עזב, ועבר לישיבת 'פורת יוסף' ושוב עזב ועבר להיות ראש ישיבה בסקווירא שבניו יורק, אחרי תקופה עזב את סקווירא וחזר לארץ לשמש כראש ישיבת פרשבורג, ואחרי תקופה עבר לכהן בראשות ישיבת 'משכן יוסף'. כך הוא עבר כל פעם מתפקיד לתפקיד, כי מצד אחד הוא היה צריך להתפרנס ומצד שני הוא לא רצה לצבור מעמד ולייצר לעצמו עדת תלמידים שירוצו אחריו, וידאגו לכבד אותו או להדפיס את חידושיו וכדו'…
**
בתקופה שבה היה מסתופף בצלו של מרן ה'חזון איש', ביקש ה'חזון איש' למנות אותו כר"מ בישיבת סלבודקא, אבל הוא הצליח איכשהו להתחמק מהמשרה הרמה, ובמקום זאת התמנה כ'נושא ונותן' בישיבה.
בהקשר זה סיפר לי סבא זצ"ל סיפור נפלא, בשבחו של הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, וכך סיפר:
"ביום הראשון שהגעתי לישיבת סלבודקא, הייתי מאוד נבוך. אברך צעיר, חדש בישיבה, אף אחד לא מיהר לגשת לשאול אותי שאלות, כי הרי הם לא יודעים 'מה אני שווה' ולבחורים יש כבוד עצמי לא ניגשים לשאול כל אחד שאלה בגמרא…
"רבי אברהם גניחובסקי היה אז מהבחורים הוותיקים בישיבה, אחד המבוגרים, הוא היה עילוי ושקדן עצום, והיה לו מעמד של כבוד בקרב שאר בחורי הישיבה. עד כדי כך שמקומו הקבוע היה ב'מזרח', בספסל הראשון של בית המדרש. אני לעומת זאת ישבתי בשולחן האחרון, ממש ליד הדלת.
"כשהבחין רבי אברהם שיש 'משיב' חדש בישיבה, הוא עשה מעשה מיוחד במינו. הוא קם ממקומו, לקח איתו את הגמרא הענקית שלו, וחצה את בית המדרש לכל אורכו, כשהוא דואג שלא יהיה בחור אחד שיפספס את המעשה, ניגש אלי ושאל אותי שאלה…
"מצד אחד הרגשתי שהוא עושה ממני ליצנות", אמר סבא בענווה גדולה, "רבי אברהם גניחובסקי שואל אותי שאלה? וכי אני יכול לחדש לו משהו? הוא הרי עילוי אמיתי גאון עצום, אבל ידעתי שהוא עושה את זה כדי לתת לי גב, לחזק את המעמד שלי בעיני כל בחורי הישיבה, ואכן המעשה שלו פעל את פעולתו, ומיד לאחר מכן כבר התחילו בחורים לבוא ולהציג בפני את השאלות שלהם".
באותה התקופה היו בישיבה גם מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין, הגאון רבי מיכל זילבר, הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר ועוד כמה מגדולי התורה, שמאז נקשרה ידידות עזה בינם ובין סבא זצ"ל, והם שמרו על קשר גם שנים רבות לאחר מכן.
שמעתי מתלמידי הישיבה, שבאותם זמנים הקפידו מאוד כל בחורי הישיבה להכין 'נעגל וואסר' בלילה לפני שעלו על יצועם לישון, ובבוקר היו נוטלים את ידיהם מיד כשהתעוררו, למרות שבציבור הליטאי זה היה פחות מקובל.
ומה היתה הסיבה? סבא הרבה לדבר על העניין הזה ולא זו בלבד, אלא שהיו תקופות שהוא היה עומד בכניסה לבית המדרש, וכשהבחורים היו נכנסים הוא היה אומר להם: "אתה לא נטלת היום ידיים ליד המיטה", לבחור שבא אחריו אמר: "אתה כן נטלת". הוא היה מסתכל על פני הבחורים ויודע לומר מי נטל ידיים ומי לא, כך הוא הוכיח להם את חשיבות העניין, עד כדי כך שאפילו אדם 'פשוט' כמוהו מסוגל לראות על בחור אם הוא נטל ידיים סמוך למיטתו או לא, והדבר הזה אכן חלחל ועשה שינוי גדול בישיבה…
הבחורים גם ידעו שמרן ה'חזון איש' רצה שהוא יהיה ר"מ בישיבה, ולכן התייחסו אליו באמת כאחד הר"מים וכיבדו אותו מאוד.
**
מספר מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין מעשה שהיה: "באחד הימים הגיע אלי הגאון רבי חיים ברים, ואמר לי שהוא החליט להתפטר מתפקידו בישיבה…".
"שאלתי אותו מה הוא מתכוון לעשות, איזו משרה הוא מעוניין לקבל, שהוא ככה עוזב את המשרה הנוכחית שלו, ורבי חיים ענה לי בפשטות שהוא יציע את עצמו כמחלק עיתונים…
"הזדעזעתי מהמחשבה הזאת, ושאלתי אותו מה קרה, רבי חיים? למה לחלק עיתונים? מה רע בהרבצת תורה???
"נענה רבי חיים ואמר לי, שבמסגרת תפקידו הוא הרגיש צורך להעיר לאיזה בחור מתלמידי הישיבה על התנהגות מסוימת שלא היתה כראוי, ובעקבות ההערה הזאת חשב: אם אני פוגע באנשים, אין לי שום עניין יותר בתפקיד הזה!!!
"ולמה דווקא מחלק עיתונים?", הוסיף הרב זילברשטיין לשאול, ורבי חיים ענה לו: "כי את חלוקת העיתונים עושים לפנות בוקר, כשהרחוב ריק, לא פוגשים אף אחד ולא מגיעים לחיכוך עם אף אחד. זאת עבודה שאפשר לבצע בלי לפגוע בשום יהודי!"…
כמובן שבשלב זה החלו הגר"י זילברשטיין ואנשי צוות אחרים לשכנע אותו, שצורת המחשבה שלו אינה נכונה, ויש לו תפקיד מאוד חיוני בישיבה, הוא מאוד מקדם את הבחורים ומסייע להם לעמוד על רגליהם, ובוודאי שהוא חייב להישאר בתפקיד כדי להרבות תורה בישראל…